fbpx
מאת: עומר אסרף
תמונה ראשית: יואב קדם

הם חבורת מוזיקאים מחוננים ומגוונים שיוצרת כמויות מסיביות של מוזיקה כבר יותר מעשור. אנחנו שומעים אותם ברדיו, בעיקר לאחרונה, ורובם לוקחים חלק מרכזי בכמה מהרכבי הלייב של האמנים המובילים בארץ. אז למה הלייבל Raw Tapes עדיין נחשב לנישה אנדר-גראונדית שצולחת רק בסצנה התל-אביבית?

Raw Tapes זוהי אסופה הולכת וגדלה של מוזיקאים, אשר הוקמה ב-2008 מתוך הסצנה הדרום תל-אביבית, וכיום מנוהלת על ידי יובל חבקין (שמוכר גם כ-Guadaloop ו-Rejoicer), קרן דונץ (KerenDun) ואסף שי. מספיקה צפייה בכמה מסרטוני הלייבל (חברת הפקות עצמאית) ביו-טיוב בשביל להבין שמדובר בקבוצת אנשים מוכשרים, שבאופן מעורר השראה מקדישים את רוב זמנם לעשייה מוזיקלית שבלתי מתפשרת בפן המקצועי. בין אם כמפיקים, נגנים, מולטי-אינסטרומנטליסטים או ראפרים – מדובר בפס-ייצור משומן היטב של מוזיקה שצועקת חו"ל וישראל בו זמנית. המכנה המשותף החזק ביותר לכל חברי הקולקטיב הוא ככל הנראה, אהבתם העמוקה למפגש העולמות המוזיקליים של הג’אז, האלקטרוניקה וההיפ-הופ.  

מתוך הקולקטיב של Raw Tapes יצאו לא מעט הרכבים, חלקם מוכרים יותר דוגמת Buttering Trio, שפרץ לתודעה הישראלית עם השיר 'I Cried For You'. אקו, אחת המייצגות הנשיות החזקות של ההיפ-הופ הישראלי המודרני, צמחה מבין השאר דרך זרועות הקולקטיב הזה. גם יוגב גלוסמן, שייתכן ששמעתם לאחרונה במצעדי הרדיו תחת השם iogi, עובד בימים אלו על אלבומו השני. זאת אחרי שהוציא את האלבום הראשון בשם ‘The Ceiling’ תחת הלייבל, ומתפקד כבר שנים כבאסיסט של מרסדס בנד ויוני רכטר. אבל מעבר למספר שמות שהצליחו במובן כזה או אחר להגיע לתודעה הציבורית, הקבוצה מונה באופן חצי-פורמלי (כפי שמוצג בקטלוג האמנים באתר הלייבל) קרוב ל-30 שמות של אמנים שונים אשר מייצרים מוזיקה תחתיה.

על הצד הפחות מוכר של הספקטרום נוכל למצוא דמויות כמו נועם חבקין (אחיו של המייסד, יובל), שנמצא רוב זמנו על במות שונות בארץ ובעולם בתור הקלידן של A-Wa, לירון עמרם, ולאחרונה גם בהרכב התעויוט של אביב גפן. מעבר לפועלו כאחד הקלידנים העסוקים בארץ, הוא גם Nomok – מפיק מוזיקלי שמנצל את הידע העשיר שלו ליצירת ביטים בסטייל הג'אז-הופ, מלחין מלודיות תחת הרכב אלקטרו-ג'אז-עולם שנקרא Liquid Saloon, וגם מהווה מרכיב מרכזי בפן ההפקה והמיקס של הרבה חברי לייבל אחרים. ג'ני פנקין היא זמרת שהתחילה את דרכה בתכנית The Voice ב-2012, אך נראה שמאז עברה תהליך בו מצאה את הקול הפנימי שלה בצד הפחות מיינסטרימי של המפה המוזיקלית. כיום תוכלו למצוא אותה על במות שונות בעיקר ברחבי תל אביב, מבצעת תמהיל מוזיקלי גרובי ומרתק של אלקטרוניקה, נאו-סול ו-R&B, בהפקתו של חבר לייבל אחר ומוכשר לא פחות – אביב כהן (Sol Monk).

הקולקטיב הגאון

מתבקשת השאלה – למה אל מול אותה איכות נדירה של חברי הלייבל, רובם עדיין נשארים אנונימיים למדי? הסבר אחד אפשרי – הוא המחסור בשיווק העצמי. עם עמודי מדיה חברתית פעילים למחצה, נראה שתהילה היא לא בהכרח מטרתם המרכזית של Raw Tapes. בפעילות המצומצמת למדי אל מול ההמון, תתקשו למצוא התפארות עצמית או סופרלטיבים מוגזמים, אלא בעיקר פוסטים אינפורמטיביים שמיועדים למי שכבר מכיר, אוהב ורוצה עוד. אמנם ייתכן שאסטרטגיה זו שגויה, אבל יש בה גם משהו אנושי ופשוט שדווקא מקרב יותר בין הקהל לאמן.

הסבר אפשרי נוסף לאנונימיות שלהם הוא כי הלייבל נמצא בהתהוות של תהליך חברתי המכונה Scenius – מושג שנטבע על ידי אחד מגדולי המוזיקאים בכל הזמנים וממציא ז’אנר האמביינט, בראיין אינו. אינו סבר כי עיקרון ה-Great Man Theory, לפיו חדשנות באומנות ותרבות היא בהכרח פרי יצירתו של אדם בודד, הגאון (Genius) – זהו מיתוס שגוי. אותם אנשים שזוכים לחשיבות היסטורית כמו זו, דוגמת אלביס פרסלי בעולם הרוק'נ'רול ודיוויד בואי בתרבות הגלאם, היו למעשה רק בורג קטן אך בולט בתוך מערכת שלמה. טענתו היא שחדשנות אמנותית ותרבותית מתקיימת בזכות סצנה של כמה וכמה אנשים בעלי עניין משותף בתחום מסוים. אותם אנשים מייצרים יחד בפעילות קולקטיבית מעגל של תחרותיות חיובית ותמיכה הדדית, אשר מובילה את התנועה אל התודעה הציבורית, עד שנצרכת באופן המוני.

את תופעת ה"סינייס" אפשר לראות באופן די מובהק בהינתן מבט רחב על Raw Tapes. אמנם יש אמנים שבולטים יותר מהאחרים בלייבל, אבל ללא ספק מדובר במעין חממה בה כל חבריה לוקחים חלק במאמצים המוזיקליים אחד של השני. נראה כי ישנה הירתמות והרעפת תמיכה משותפת, כאילו כל פרויקט אינדיווידואלי היה ה'בייבי' שלהם בפני עצמו. יכול להיות שגישה זו נובעת מאמונה כי זהו רק עניין של זמן עד שאחד מהם יפרוץ את הדרך ויביא עמו את הבשורה, אבל היא ללא ספק תורמת לאיכות התוצרים. רוב ככל הפרויקטים היוצאים מן הלייבל מרגישים בשלים ובעלי אג'נדה מוזיקלית מובהקת ומגובשת היטב.

בין אם מדובר בשיווק צנוע או בתרחיש ה"סינייס", אני מפציר בקוראי הכתבה לצלול לקטלוג של Raw Tapes. מדובר בעולם מוזיקלי צבעוני, אקלקטי ואיכותי, שאם יתמזל מזלכם גם תוכלו לחזות בו בהופעות לייב חינמיות במועדונים תל-אביביים מוכרים, דוגמת הכולי עלמא, הדרמה והתדר.  
לא יודעים מאיפה להתחיל? במיוחד בשבילכם הכנתי פלייליסט באורך שעה שייתן לכם סיפתח על אוזן ימין:

Use Facebook to Comment on this Post