פרשנות תרבותית מאת: אביה אטס מה הקשר בין סרטי הפורנו שעל המסכים שלנו לבין המציאות בימינו? – 12 הנערים שנעצרו בשבוע שעבר באיה נאפה. מה הקשר בין אותם נערים לבין נטפליקס? – הסדרה When They See Us. מה הקשר בין אותה סדרה שמספרת על מקרה אמיתי שאירע לפני כמעט שלושים שנה לבין ימינו? התדרדרות מוסרית שממשיכה להתפשט בחברה שלנו, וכולנו מושפעים ממנה. נחרדתי לקבל בשבוע שעבר את ההתראה בנייד שלי מ-Ynet, שבמספר מועט של מילים זרקה את הקונספט המזעזע של אונס כמה שלבים קדימה. 12 נערים נעצרו באיה נאפה בחשד לאונס קבוצתי של תיירת בת 19. המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה 'איכסה' – איזו עליבות נפש, טיפשות, רוע לב ואנוכיות נדרשים מבן-אדם כדי לפגוע כך באדם אחר, שלא לדבר על 12 אנשים על אדם אחד. עד כמה שתרבות האונס עודה בעיה בחברה הכלל עולמית, ברור שאירוע כזה הוא חריג באופן קיצוני ולכן עוד יותר נתפס כבלתי אנושי. או שלא? בשוטטות זריזה בכל אתר פורנוגרפי בימינו (שלא מתמקד בנישה מסוימת) אפשר למצוא אלפי סרטונים תחת שמות כמו "G*ang B*ang", "H*umiliatio*n" ו-"B*ukak*e", בהן סצנות כמו זו שארעה בבית המלון באיה נאפה הן המהות המרכזית של הסרט. אישה אחת אל מול מספר גברים, לעתים קשורה ומושפלת, לפעמים גם מוכה, שנחדרת על ידם דרך […]
Aviya
פוסטבאסטר: מדור ההשראה השבועי שלכם לטקסטים נוספים לחצו כאן מאת: אלון שמש אין דבר כזה "משנה חיים" – בטח שלא כהבטחה מקדימהכי החיים משתנים מעצמם, אין להם צורך שישנו אותם.כשאדם מבטיח לי משהו "משנה חיים" אני יודע שבאותו רגע לא עומד מולי מורה, אלא איש מכירות.זה לא שיש לי בעיה עם מכירות יש לי בעיה עם המקום הזה בתוכי שחושב ומחכה שמתישהו יגיע "הבום הגדול שישנה את הכל"וזה לא שיש לי בעיה עם בומים גדוליםיש לי בעיה עם הציפייה הנצחית לבום הגדול – הציפייה שמתישהו בעתיד הוא יקרה.כי הציפייה הזו משאירה אותי כל הזמן מצפה כאילו עדיין לא שם, ועדיין לא מספיק, ורק עוד קצת,היא למעשה מרחיקה אותי מהחיים – שתמיד קורים כאן ועכשיו.אין לי בעיה עם מכירותיש לי בעיה עם אנשים שמשחקים על אותו מקום רגיש ומלא ציפייה, כדי למכור.אני הבנתי שאין לי למה לצפותכי ההתעוררות הזו לא יכולה לקרות בעתיד אני יכול להתעורר רק עכשיו – ולראות שהכול בסדרושאני כבר כאן ותמיד הייתי כמו החיים – שתמיד כאן ותמיד היו וגם תמיד בסדראז תודה אבל לא תודה לכל אותם אנשים משני החיים אני פשוט אסתפק ב"חיים". אלון שמש הוא ראשית כל – נפש חושבת. בקריאת הפוסטים שמפרסם בפייסבוק, מובן שמדובר באדם שלא מסתפק בקבלת אמיתות החברה, אלא מנסה להבין מה מקורן, ולהביא אלינו […]
על ההפגנה שהתקיימה ביום שישי, ה-07/09 מאת: אביה אטס בסוף השבוע האחרון בוטל עוד פסטיבל אלטרנטיבי בארץ, הדוף, מחשש המשטרה לשימוש נרחב בסמים במסגרת האירוע. כתגובה לביטול, ביום שישי האחרון יצאו להפגין בספונטניות אלפי ישראלים בכיכר רבין שבתל-אביב. במשך יותר מ-12 שעות (!) מחו המפגינים על התנהלות המדינה ביחסה לאירועים בסגנון הדוף, וצעקו יחד "אנחנו לא נפסיק לרקוד", "תנו צ'אנס לטראנס" ו"רק האהבה תנצח". ההפגנה הסתיימה בשתיים לפנות בוקר, בעקבות עימותים פיזיים ואף אלימים בין המשטרה והמפגינים. התוצאה: אלפי ישראלים שגם ככה איבדו את אמונם ברשויות המדינה שלהם, כעת סולדים ממנה הרבה יותר. "זוהי מלחמה על התרבות החופשית בישראל!" כתב בפייסבוק אחד ממשתתפי ההפגנה, "לא נעמוד יותר מהצד בזמן שמנסים להעלים ולמחוק באבחת יד תרבות שלמה כלא הייתה". משתמש פייסבוק נוסף העלה סרטון מלא באנשים רוקדים בכיכר וכתב "עושים היסטוריה". מי שמיודד עם תרבות המוזיקה האלקטרונית בארץ, וודאי נתקל בשישי האחרון בלא מעט פוסטים דומים לאלו, שהביעו מחאה לצד גאווה, ותסכול לצד תקווה. ביום שבת לעומת זאת, הפייסבוק נראה קצת אחרת. הפוסטים האופטימיים עם סרטוני האנשים הרוקדים והמחויכים במזרקה, הפכו לפוסטים כעוסים עם סרטונים בהם שוטרים מושכים בשיערם, מכים אותם ועוצרים אותם. לא מעט טענו שלמרות ההתפרעויות שהתפתחו מצד המפגינים, האלימות שהופעלה כלפיהם הייתה מיותרת. התיוג #משטרע בלט במיוחד באותו […]
המלצות מעניינות לסדרות ולסרטי נטפליקס - 2019. חינוך מיני, פה גדול, בובה רוסית, ברוקלין 99, החוטאת, דוקו נטפליקס.
מי חשב שמותג בגדי-ים יכול להיות עסק כל כך אמנותי? נטע זיו (29) היא ציירת בנשמה, ומעידה על עצמה שמאז ומתמיד ידעה שתנתב את כשרונה לתחום האופנה. לפני שנתיים סיימה לימודי עיצוב טקסטיל בשנקר בהתמחות פרינטים (הדפסים על בדים ופאטרנים), ולמי שלא מעורה בז'רגון האופנה כמוני, המשמעות של העיסוק בטקסטיל היא ההתעסקות בבד עצמו- בחומר הגלם. הסיבה שבגללה נטע בחרה דווקא את התחום הזה היא שבמהלך הלימודים הבינה שמה שהופך את הבגד למה שהוא, זה השימוש בבד הנכון. לאחר שעשתה קורס בעיצוב בגדי-ים ויישמה בו את לימודי הטקסטיל, המרצה של הקורס דחף אותה לפתוח עסק עצמאי, בגלל שהתלהב מההדפסים המקוריים שלה. בעודה סטודנטית, היא החלה להעלות תמונות של בגדי-ים שייצרה לפייסבוק ולאינסטגרם, ולהפתעתה ושמחתה בנות התחילו לפנות אליה. היום- שלוש שנים לאחר מכן, נטע מנהלת מותג עצמאי של בגדי ים- Naya Swimwear, ובשנה הקרובה מתכננת לפתוח סניף ראשון בסן דייגו, קליפורניה. אז לפני שתהפוך לשם דבר באמריקה הגדולה, תפסנו אותה לראיון בלעדי שעורר בנו שוב את תחושת ימי הקיץ החמים והיפים. #חורףחלאס למה דווקא בגדי-ים? "שאלה טובה. נראה לי בגלל שזה פשוט איכשהו משלב את הכול. אני הכי צבעונית באישיות שלי, תמיד אהבתי לשלב בין צבעים ופאטרנים שונים, ובגדי-ים מתחברים לרעיון הזה בול. הקיץ זה הזמן בו את הכי רוצה להיות […]
ישר קלטתי שהוא רוצה לרקוד איתי. למען האמת, גם אני הבחנתי בו מהרגע שהוא נכנס לרחבה ותהיתי לעצמי אם יצא לנו לזוז בה ביחד. היה בו משהו פשוט וקסום, כאילו הסיבה שבגללה הוא הגיע למועדון באותו ערב לא הייתה לחפש ריגוש או זיון, אלא הוא בא בשביל לרקוד. זה היה המכנה המשותף הראשון בינינו, שנינו מאוד אוהבים לרקוד. אחרי לא מעט חילופי מבטים והתקרבות הדרגתית "לא מכוונת", מה שבסופו של דבר הוביל לצעד הראשון היה המוזיקה שהתנגנה, כמובן. הדי ג'יי עשה מעבר חד ממוזיקה אלקטרונית בת זמננו למוזיקה מקפיצה משנות ה-90, וברגע גרם לשנינו להרגיש עוד יותר נינוחים ברחבה. השירים היו מוכרים, נוסטלגיים ובו זמנית מרעננים, והם הבהירו לי ולו שיש בינינו עוד מכנה משותף- אנחנו שנינו בני דור ה-Y: ילידי שנות ה-80-90, אלו שגדלו על קו התפר בין העולם הישן והעולם החדש וחוו את השינויים הדרסטיים על בשרם, יש שיגידו נדפקו מהם. בין אם תאהבו את המושג הזה או לא, אי אפשר להתכחש לעובדה שלמרבית הדור הזה יש לא מעט מאפיינים משותפים. פתאום התנגן השיר האגדי One More Time- Daft Punk ואנחנו כבר הרגשנו כמו זוג חברים טובים שנפגשו לאחר שנים ארוכות עם חבר טוב נוסף- השיר, ועכשיו כולנו חוגגים יחד את האיחוד המרגש. ברגע השיא בשיר, החבר החדש […]