מאת: שראל קמינסקי השנה היא 2019, ואנחנו מוצפים יום יום באינפורמציה מהרגע שפקחנו את העיניים בבוקר (לפני הקפה), ועד לשניה האחרונה לפני השינה. במציאות נפלאה שכזו, הרבה מהדברים החשובים והמועילים שיכולים לשפר את איכות חיינו נבלעים אי שם במימד הדיגיטלי, ואין לנו מושג שהם בכלל קיימים. כמה פעמים גיליתם אפליקציה שעושה בדיוק את מה שהייתם צריכים באותו הרגע, כשכבר לא הייתם צריכים אותה? הרשימה הבאה מרימה את הכפפה לאותם רגעים בדיוק. לגזור ולשמור – מטאפורית כמובן. אפליקציות שחובה HopOn בדצמבר האחרון, מהפיכת הרב-קו העלתה הילוך, ולא ניתן לשלם על נסיעה בתחבורה ציבורית במזומן – אלא באמצעות רב-קו בלבד. נשים לרגע בצד את היתרונות האקולוגיים של העניין, בהפסקת בזבוז אלפי קבלות נייר מיותרות כל יום. המהלך גם השאיר אלפי אנשים בלי יכולת לעלות על האוטובוס במידה ואין להם את הכרטיס. כאן נכנסת האפליקצייה לתמונה, שבעזרתה ניתן לשלם על הנסיעה גם ללא כרטיס רב-קו, אלא על ידי תשלום בכרטיס אשראי. יצאתם מהבית ושכחתם את הרב קו? לא עוד תצטרכו לרוץ חזרה בשביל לקחת אותו. F.luxכולנו מבלים הרבה שעות מול מסך הסמאטרפון, ואלו שלא, ברכותינו – אתם זן נדיר. יצא לכם לחשוב פעם מה קרינת המסך הכחול עושה למערכת ההורמונלית שלכם? כנראה שלא. אבל לפני שתגגלו (משורש ג-ו-ג-ל) את הנושא ותפתחו חרדה נוספת […]
ארכיון חודשי: יוני 2019
פוסטבאסטר: מדור ההשראה השבועי שלכם לטקסטים נוספים לחצו כאן מאת: אריאל שפיגל כל מה שאיבדתי (בחודשיים באירופה) \\\ \\ \ נתחיל מיומן לא של לוז של רעיונות זה יותר כואב מכסף שגם את זה איבדתי כי זה אומר שנעלמו לי דברים שהבנתי וזה יקר יותר מכסף והוא היה בצבע זהב או לפחות ככה זכרתי כנראה שכבר לעולם לא אדע וזה הקטע עם דברים שמאבדים הם היו ועכשיו הם נגמרים. \ איבדתי ג׳ינס קצר כחול שעושה לי אחלה תחת אבל לא אכפת לי כי לא אכפת לי יותר מה חושבים לי על התחת אכפת לי מה אני חושבת עליו וזה הקטע עם דברים שמאבדים דברים שאתה לא מוכן לשחרר לבד הם כבר אוטומטית משחררים. \ איבדתי עגיל כן, אחד בלבד מתוך שניים אבל אני כבר רגילה יש לי קופסה שלמה עם עגילים שהם אחד כי השני נפל ואני יודעת שזה מטומטם לחשוב על זה אבל לפעמים אני תוהה אם זה נאחס שמרמז על הגורל כי מה זה אומר שנשאר לי רק אחד שלא מגיע לי שניים? וזה הקטע עם דברים שמאבדים גורמים לך להרהר על משמעותה של השתלשלות העניינים. \ איבדתי דברים רבים מספור רבים מזכור וכנראה רבים משיכולתי להצליח לשמור ואולי זה עדיף שיכאב פחות זה בטוח עדיף מלהרגיש מופסדת […]
מאת: יהב ארז מחר, ה-21 ביוני, הוא יום הפטירה של הרב עוזי משולם ז"ל, שידוע כמי שפתח את תיבת הפנדורה שהיא פרשת חטופי תימן, מזרח ובלקן. כמו רבים שסללו את השביל מאפס, הדרך שלו הייתה רצופת דלתות נטרקות בפרצוף, בלשון המעטה. הוא ותלמידיו נאלצו לחטוף את המכות הכי חזקות. הרב משולם הבין שמדובר באחת הפרשות היותר מטויחות בהיסטוריה של המדינה, ושנעשו (ונעשים עד היום) מאמצים כבירים בשביל לקבור אותה עמוק באדמה. בזמנו הוא נתפס כקונספירטור ומשוגע. אבל היום, רק שש שנים מאז שהלך לעולמו, חלקים הולכים ונרחבים מהציבור הישראלי מבינים את גודל המעשה שעשה, בכך שהציף את הפרשה אל פני השטח. אמנם בשנים האחרונות נעשו לא מעט תחקירים בנושא, שבעקבותיהם התפרסמו כתבות ותשדירי חדשות מצמררים, אבל לפני חודש וחצי כשיצא השיר והקליפ החדש של להקת A-WA – האנה מאשו אל יאמאן (פה זה לא תימן), הלסת שלי נפערה. שיר שמזכיר ילדים חטופים, שמוגש כלהיט מרקיד שמבוצע על במות ברחבי העולם, ועוד בשפה הערבית – זה צעד חסר תקדים. כבר בבית הראשון של השיר שלוש האחיות מצליחות לתאר במילים מעטות, את מה שרבים לפניהן ניסו להסביר באמצעות ספרים ומאמרים על הנושא. לא רק שהן מביאות בשיר את סיפור ההגירה של רבים בחברה הישראלית, בפשטות צינית וביקורתית, הן גם משלבות בו את […]
חדש בהאשטאג, תודעה רבה – הפודקאסט הפסיכדלי העברי הראשון! בהגשת יהב ארז ומתן משה, הפודקאסט מבקש להנגיש מידע מגוון, מהימן ועדכני אודות שימוש מושכל ואחראי בחומרים פסיכדליים, וכלים שונים לשינוי תודעתי. מוזמנים ללחוץ פליי ולהאזין. בפרק 21 אירחנו את ד"ר עידו הרטוגזון, שהכתיבה שלו השפיעה על שנינו רבות לאורך השנים. דיברנו על הקשר בין פסיכדליה לטכנולוגיה, על המחקר שלו העוסק בניתוח ההיסטוריה המחקרית של הל.ס.ד. בארצות הברית, על אקטיביזם פסיכדלי ועוד רבים וטובים. כבוד, כיף ושמחה גדולה לשוחח עם עידו, ששיתף אותנו, כהרגלו, ברעיונות מרתקים. אוהבים, יהב ומתן תהיו חברים: פייסבוק / ספוטיפיי / אייטונז לינקייה: ליקולאס לנגליץ ניורופסיכדליה / הבלוג טכנומיסטיקה / כללים לשימוש בסמארטפון / התכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן / סטיבן גאסקין / לפסיכונאוט אנחנו לא תומכים, לא מקדמים ולא מעודדים שימוש בחומרים משני תודעה – חוקיים או לא חוקיים. אנחנו כן תומכים, מקדמים ומעודדים שיח – פתוח, חופשי, בריא וראוי, אודות השימוש בחומרים לשינוי תודעה. אם כן החלטת לצרוך חומרים משני תודעה – חוקיים או לא חוקיים, שווה שתקדיש/י זמן לקרוא אודות הסכנות הטמונות בשימוש לא אחראי, והמלצות על דרכי צריכה שמפחיתות אותן.הפניות לאתרים מומלצים בנושא תוכלו למצוא באתר שלנו – www.todaaraba.com
פוסטבאסטר: מדור ההשראה השבועי שלכם לטקסטים נוספים לחצו כאן מאת: אביה אטס בוא נתאהב באיטיותבוא נצא ביחד מאיזור הנוחותבוא נפחד ונערער, נטיל ספק ונשחררואז נבין שהשחרור מעניק הרבה יותראז יאללה בוא נתאהב באיטיות בוא נלמד על עצמינו באמתבוא נאהב את עצמינו ואז נתחרט ואז נאהב אותנו שוב דווקא מתוך הריקנותונתאחד כדי להמעיט בכאבה של הבדידות נו יאללה, בואנתאהב באיטיות בוא תיכנס למיטהבוא נביט זה בזו ונרגיש בצביטהבוא תלטף את ראשי ותראה שזה טובבוא נפסיק לפחד לאהוב בוא תראה שאני לא מי שאניבוא תראה לי את מי שאתהבוא תכעס ובכל זאת תרצה רק אותיבוא כי אני מחכה בוא נתאהב באיטיותבוא נצא ביחד מאיזור הנוחותבוא נפחד ונערער, נטיל ספק ונשחררואז נבין שהשחרור מעצים הרבה יותראז יאללה בוא נתאהב באיטיות
על ההפגנה שהתקיימה ביום שישי, ה-07/09 מאת: אביה אטס בסוף השבוע האחרון בוטל עוד פסטיבל אלטרנטיבי בארץ, הדוף, מחשש המשטרה לשימוש נרחב בסמים במסגרת האירוע. כתגובה לביטול, ביום שישי האחרון יצאו להפגין בספונטניות אלפי ישראלים בכיכר רבין שבתל-אביב. במשך יותר מ-12 שעות (!) מחו המפגינים על התנהלות המדינה ביחסה לאירועים בסגנון הדוף, וצעקו יחד "אנחנו לא נפסיק לרקוד", "תנו צ'אנס לטראנס" ו"רק האהבה תנצח". ההפגנה הסתיימה בשתיים לפנות בוקר, בעקבות עימותים פיזיים ואף אלימים בין המשטרה והמפגינים. התוצאה: אלפי ישראלים שגם ככה איבדו את אמונם ברשויות המדינה שלהם, כעת סולדים ממנה הרבה יותר. "זוהי מלחמה על התרבות החופשית בישראל!" כתב בפייסבוק אחד ממשתתפי ההפגנה, "לא נעמוד יותר מהצד בזמן שמנסים להעלים ולמחוק באבחת יד תרבות שלמה כלא הייתה". משתמש פייסבוק נוסף העלה סרטון מלא באנשים רוקדים בכיכר וכתב "עושים היסטוריה". מי שמיודד עם תרבות המוזיקה האלקטרונית בארץ, וודאי נתקל בשישי האחרון בלא מעט פוסטים דומים לאלו, שהביעו מחאה לצד גאווה, ותסכול לצד תקווה. ביום שבת לעומת זאת, הפייסבוק נראה קצת אחרת. הפוסטים האופטימיים עם סרטוני האנשים הרוקדים והמחויכים במזרקה, הפכו לפוסטים כעוסים עם סרטונים בהם שוטרים מושכים בשיערם, מכים אותם ועוצרים אותם. לא מעט טענו שלמרות ההתפרעויות שהתפתחו מצד המפגינים, האלימות שהופעלה כלפיהם הייתה מיותרת. התיוג #משטרע בלט במיוחד באותו […]
פוסטבאסטר: מדור ההשראה השבועי שלכם לטקסטים נוספים לחצו כאן מאת: אור מילשטוק הפעם הראשונה שנגסת בעוגייה של השוקובו. הפעם הראשונה ששמת במבה נוגט במקפיא. שנכנסת בטעות למעלית שבת, ואמרת לתינוק "איזה חמוד" – וזאת בכלל הייתה בת. אין כמו הפעם הראשונה שביקשו ממך להגיד 'ינתיפרזי' ושאלו אותך עם אבא שלך 'ערומכו', או הפעם הראשונה ששמעת את הביטוי – 'הצ'ופצ'יק של הקומקום'. הפעם ראשונה ששמת מנטוס בקולה, פעם ראשונה שמישהי אמרה לך ש'לא צריך לקרוא לה – היא באה לבד', פעם ראשונה שראית "פרפר נחמד" ו"הבית של כאילו", הפעם הראשונה שגילית ש-S.O.S אומר 'הצילו'. שדרכת על ג'וק, שגילית את ההבדל שבין נוד לפוק, פעם ראשונה שמצאת אפיקומן, ששרת באוטובוס עם חברים שהנהג חברמן, ששילמת באשראי כי נגמר המזומן. ואז הפעם הראשונה שנכנסת למינוס, פעם ראשונה דלקת בסינוס, פעם ראשונה אקמול, פעם ראשונה שהתעוררת ולא זכרת מה היה אתמול – אחרי ששתית רק עוד צ'ייסר, שקיבלת ציון עשר מעשר, פעם ראשונה שסיימת בית-ספר, שהתקבלת לעבודה, פעם ראשונה שהכרת תודה… אחחח אני מכיר לך תודה – פעם ראשונה אין כמוך, את בת של זונה אבל איך פתאום את משתנה, מזקינה ולמה הכיף יוצא ממך כשאת הופכת ל'פעם אחרונה'?
המלצות לסדרות נטפליקס מאי 2019 להמלצות נוספות לחצו כאן מאת: אביה אטס נגמר עידן משחקי הכס, תודה לאל. כמי שלא צפתה בסדרה בכלל, אפילו לא בפרק אחד (אנחנו זן נדיר), אני באמת שמחה שהגיעה לסופה התקופה בה נדרשתי לענות בבושת פנים לאינספור חבריי המעריצים על השאלה – 'איך לעזאזל את לא רואה את זה?', שמיד לוותה כמובן בהצהרות נחרצות כמו 'זו הסדרה הכי טובה שיש. היא שיקוף מפחיד של המציאות שלנו. היא הבסיס להבנת יחסי הכוחות בעולם הזה' (לא הגזמתי). כמוני גם אחרים רבים לא נמנענו מלצפות ב"משחקי הכס" ממקום עקרוני או כזה שמזלזל בטיב הסדרה, וכבר ברור לנו שמדובר ביצירת מופת טלוויזיונית (על אף הסוף השנוי במחלוקת), שאי צפייתה מהווה חור מאסיבי בהשכלה. רבים מאתנו נזכרנו מאוחר מדי להתחיל לצפות, ופשוט אין לנו כוח להשלים את כל החסר. להתחיל עכשיו מערכת יחסים שנמשכת שמונה עונות עם עשרה פרקים בכל עונה, כשכל פרק אורך כשעה, זו התחייבות מלחיצה כמעט כמו חתונה. אולי בפעם הבאה שנחלה בדלקת ריאות וברונכיטיס נשקול בינג'. לרגל חגיגת סיום עידן "משחקי הכס" ותחילת עידן ה"מה רואים עכשיו?", קבלו המלצות לסדרות בנטפליקס שקלילות לצפייה בהרבה, בעיקר משום שהן בעלות עונה אחת בלבד – אבל רק בינתיים. שלושת הסדרות במדור ההמלצות שלנו השבוע אמנם עלו לאוויר הסטרימינג לפני […]