fbpx

על ההפגנה שהתקיימה ביום שישי, ה-07/09

מאת: אביה אטס

בסוף השבוע האחרון בוטל עוד פסטיבל אלטרנטיבי בארץ, הדוף, מחשש המשטרה לשימוש נרחב בסמים במסגרת האירוע. כתגובה לביטול, ביום שישי האחרון יצאו להפגין בספונטניות אלפי ישראלים בכיכר רבין שבתל-אביב. במשך יותר מ-12 שעות (!) מחו המפגינים על התנהלות המדינה ביחסה לאירועים בסגנון הדוף, וצעקו יחד "אנחנו לא נפסיק לרקוד", "תנו צ'אנס לטראנס" ו"רק האהבה תנצח". ההפגנה הסתיימה בשתיים לפנות בוקר, בעקבות עימותים פיזיים ואף אלימים בין המשטרה והמפגינים. התוצאה: אלפי ישראלים שגם ככה איבדו את אמונם ברשויות המדינה שלהם, כעת סולדים ממנה הרבה יותר.

"זוהי מלחמה על התרבות החופשית בישראל!" כתב בפייסבוק אחד ממשתתפי ההפגנה, "לא נעמוד יותר מהצד בזמן שמנסים להעלים ולמחוק באבחת יד תרבות שלמה כלא הייתה". משתמש פייסבוק נוסף העלה סרטון מלא באנשים רוקדים בכיכר וכתב "עושים היסטוריה". מי שמיודד עם תרבות המוזיקה האלקטרונית בארץ, וודאי נתקל בשישי האחרון בלא מעט פוסטים דומים לאלו, שהביעו מחאה לצד גאווה, ותסכול לצד תקווה. ביום שבת לעומת זאת, הפייסבוק נראה קצת אחרת. הפוסטים האופטימיים עם סרטוני האנשים הרוקדים והמחויכים במזרקה, הפכו לפוסטים כעוסים עם סרטונים בהם שוטרים מושכים בשיערם, מכים אותם ועוצרים אותם. לא מעט טענו שלמרות ההתפרעויות שהתפתחו מצד המפגינים, האלימות שהופעלה כלפיהם הייתה מיותרת. התיוג #משטרע בלט במיוחד באותו היום.

במקרה או לא במקרה, יום לפני ההודעה הרשמית על ביטול פסטיבל הדוף, שודר בסדרת המקור (רשת) תחקיר שעסק בסיבות מותה של טוהר דוד ז"ל, שנכחה לפני שנתיים במסיבת טבע בלתי חוקית, והשתמשה בסמים פסיכדליים. למרות שהתחקיר התמקד בעיקר ברשלנות מארגני המסיבה, אין ספק שמתח ביקורת גם על תרבות מסיבות המוזיקה האלקטרונית בארץ, על כך שסמים הינם חלק בלתי נפרד ממנה. זה נכון. אם יתקיים מחקר כמותי בקרב אנשים שנוהגים לבלות במסיבות כאלו, שיבחן את אחוז צורכי הסמים מבינם – מריחואנה או פסיכדליים – התוצאות ככל הנראה יאשרו את הקשר ההדוק בין השניים, ויעוררו עוד יותר את חרדת הרשויות. עם זאת, אם יתקיים במקביל מחקר איכותני באותו הנושא שיבחן את גישת חייהם של אותם הצורכים, ייתכן שהתוצאות יתקבלו באור אחר – חיובי יותר, שעלול לשנות את דעת הקהל החרד.

מי שמכיר את תרבות המוזיקה האלקטרונית בארץ ובייחוד את עולם הטראנס, יודע שרבים מאנשיו – מכל שכבות האוכלוסייה, בעלי גישת חיים סובלנית, אכפתית ואופטימית באופן יוצא דופן ומעורר השראה (ושממש לא כולם צורכים סמים). "היפים" אם תרצו, למרות שהגדרה זו טעונת משמעויות שלעתים מזלזלות במהותה החיובית, אבל זו הגדרה שגם טומנת בתוכה התרפקות לתקופה היסטורית שממנה צמחה תופעה אנושית מרגשת וקסומה (שנות ה-60 בארה"ב). בארץ, בעיקר החל משנות ה-90, תרבות ההיפים מתפתחת וגדלה, ולאחרונה נראה שגם מאמצת אג'נדות פוליטיות מובהקות. ההפגנה ההמונית שהתקיימה בשישי האחרון הינה דוגמא אחת מיני רבות להתעוררות אותו נתח "סטלני" בחברה, שמאס את ההתייחסות הממשלתית שמבטלת את חירותו.

לי אוסי (Oska), דיג'יי מוכרת מעולם המוזיקה האלקטרונית בישראל כתבה בפייסבוק: "אבוי למי שחושב שהמחאה הזו היא של סצנה נישתית אחת. אני מדברת על כלל הציבור, הציבור השפוי שאוהב לצאת ולבלות ולרקוד מכל הקשת והפסיפס החברתי והרווי שלנו – גייז, הייטקיסטים, סטודנטים, צעירים מבוגרים, אומנים, מוזיקאים, עובדי ציבור – אנשי העם". למפגינים הכעוסים מיום שישי האחרון, כמו גם לאזרחים הרבים שלא יכלו להגיע להפגין, נמאס מכך שאורח חייהם זוכה בעיקר לסיקורים שליליים בתקשורת סביב מקרים חריגים שקשורים לצריכת סמים, מאשר הכרה בהיבטיו החיוביים. אותם אנשים מאמינים בלב שלם בחשיבות המסיבות והבילוי – כאמצעי לפורקן שמסב הנאה ואושר, וכן, אפילו מאחד אותנו כחברה. רמת נוכחות הסמים במסיבות אלו אינה שונה בהרבה מרמת נוכחותם בתעשיות הבידור למיניהן, וגם בתחום הפוליטיקה, אבל כמה נוח להיטפל דווקא לאדם הקטן וחסר ההשפעה.

רוצים מציאות אחרת

בכתבה שהתפרסמה בהארץ על מקרה בו שני גברים מתו במסיבת טבע באוקטובר אשתקד, כתב ד"ר עידן הרטוגזון – סוציולוג והיסטוריון של סמים משני תודעה: "שימוש בחומרים משני תודעה היה חלק מרפרטואר ההתנהגות האנושית מקדמת דנא. הוא אפיין חברות ברחבי העולם ונחשב לצורך אנושי בסיסי. לא ניתן לבטל לחלוטין את הסכנות שבשימוש הציבורי בסמים, כפי שלא ניתן לבטל לחלוטין את הסכנות הקיימות בכביש". עוד כתב "השיח הרדוד והמתלהם בנושא 'סמים' אינו תורם לטיפול בנזקיהם". בהמשך הכתבה ד"ר הרטוגזון מותח ביקורת על המדיניות המיושנת בישראל כלפי התופעה הנרחבת של השימוש בסמים, שבניגוד למדינות אחרות מנסה לטאטא את הנושא אל מתחת לשטיח. בפורטוגל לדוגמא, הממשלה אימצה גישה חוקתית סובלנית כלפי נושא הסמים שצמצמה משמעותית את נזקי השימוש, ובאופן מפתיע גם את היקף המשתמשים.

עם זאת ובניגוד לדעה שרווחת, משתתפי ההפגנה בשישי האחרון לא מחו על מדיניות ישראל ביחסה לשימוש בסמים אלו ואחרים, וגם לא בהכרח על ביטול פסטיבל הדוף. בדומה לד"ר הרטוגזון, גם המפגינים הרוקדים רצו להביע ביקורת על ההתמודדות הלקויה של הרשויות – המחוקקת, האוכפת והמבצעת, ביחסן המזלזל כלפי תרבות מרכזית שמתפתחת כאן בארץ. תרבות ה"בליינים", כפי שכינו אותם בתחקיר "המקור" ששודר ביום חמישי. ביטול פסטיבל הדוף מחשש לצריכת יתר של סמים, זהו מקרה נוסף שמעיד על דפוס חוזר מצד הממשלה שמונעת מאזרחיה את החופש, ואינה מתמודדת כראוי עם המציאות המשתנה במדינה. ההפגנה שלא איחרה לבוא, מתווספת גם היא לדפוס חוזר מצד החברה שזועקת לשינוי המצב הנוכחי. השאלה היא – כמה הפגנות עוד נצטרך לקיים, וכמה עימותים בין אזרחים למשטרה עוד יתפתחו, עד שנגיע להבנה ההדדית – ככה, אי אפשר להמשיך כך?

Use Facebook to Comment on this Post