fbpx

ישר קלטתי שהוא רוצה לרקוד איתי. למען האמת, גם אני הבחנתי בו מהרגע שהוא נכנס לרחבה ותהיתי לעצמי אם יצא לנו לזוז בה ביחד. היה בו משהו פשוט וקסום, כאילו הסיבה שבגללה הוא הגיע למועדון באותו ערב לא הייתה לחפש ריגוש או זיון, אלא הוא בא בשביל לרקוד. זה היה המכנה המשותף הראשון בינינו, שנינו מאוד אוהבים לרקוד. אחרי לא מעט חילופי מבטים והתקרבות הדרגתית "לא מכוונת", מה שבסופו של דבר הוביל לצעד הראשון היה המוזיקה שהתנגנה, כמובן. הדי ג'יי עשה מעבר חד ממוזיקה אלקטרונית בת זמננו למוזיקה מקפיצה משנות ה-90, וברגע גרם לשנינו להרגיש עוד יותר נינוחים ברחבה. השירים היו מוכרים, נוסטלגיים ובו זמנית מרעננים, והם הבהירו לי ולו שיש בינינו עוד מכנה משותף- אנחנו שנינו בני דור ה-Y: ילידי שנות ה-80-90, אלו שגדלו על קו התפר בין העולם הישן והעולם החדש וחוו את השינויים הדרסטיים על בשרם, יש שיגידו נדפקו מהם. בין אם תאהבו את המושג הזה או לא, אי אפשר להתכחש לעובדה שלמרבית הדור הזה יש לא מעט מאפיינים משותפים.

פתאום התנגן השיר האגדי  One More Time- Daft Punk ואנחנו כבר הרגשנו כמו זוג חברים טובים שנפגשו לאחר שנים ארוכות עם חבר טוב נוסף- השיר, ועכשיו כולנו חוגגים יחד את האיחוד המרגש. ברגע השיא בשיר, החבר החדש שלי חייך אלי ואמר תוך כדי שהוא זורק אגרופים לאוויר לפי הקצב "בונא, השיר הזה לגמרי הקדים את הזמן שלו!". אמנם ללא ספק יש להעריך מוזיקה שמצליחה להקפיץ את הרחבה שמונה עשרה שנים אחרי ששוחררה לראשונה, אבל התובנה של החבר החדש שלי לא בדיוק נכונה.

מבקר המוזיקה הבריטי סיימון ריינולדס כתב בשנת 2010 ספר מחקרי ששמו: "רטרומאניה: התמכרות התרבות הפופולארית של ימינו בעבר שלה", ובו הוא מסביר את התופעה המתגברת של החברה המערבית בימינו, להיאחז באופן אובססיבי בעברה הלא כל כך רחוק. ריינולדס מראה כיצד בעקבות תחילת העידן הדיגיטלי (שנות ה-90) וקצב ההתחדשות המהיר של הטכנולוגיה והחברה בכלל, עלה בנו צורך עז להתרפק על התקופות שקדמו לזו, בניסיון לשמר איזושהי אותנטיות תרבותית. במילים אחרות, אנחנו אובססיביים כלפי תרבות העבר שלנו בגלל שהתרבות הנוכחית במידה רבה מרגישה מתחדשת מידי ואפילו מזויפת. הרטרו בא לידי ביטוי באינספור אספקטים כמו אופנה, קולנוע, עיצוב ואדריכלות, ומתייחס בעיקר לעשורים האחרונים של המאה ה-20, כשהשפעותיהן האסתטיות לעתים מתערבבות אחת בשנייה.

כשמדובר במוזיקה, על אחת כמה וכמה שתופעת הרטרומאניה נכנסת לתוקף. מוזיקה היא אחד התוצרים התרבותיים שהכי מעוררים בגופנו רגש חזק, ולכן בימינו, למוזיקה בעלת אלמנטים נוסטלגיים יש כוח על: לגרום לנו להרגיש את הרגע באופן עמוק וכנה, להעלות בנו זיכרונות נשכחים מעברנו, ולהעניק לנו חוויית האזנה מהנה במיוחד. זה לא משנה אם אהבנו את השירים האלו או לא באותה תקופה ששוחררו, לשמוע אותם אחרי כל כך הרבה זמן מרגיש כמו לשמוע אותם בפעם הראשונה. מתוך הבנה זו החלטנו לאסוף עבורכם רשימת שירי דאנס מטריפים מאותה תקופה מוזיקלית (סביבות שנות ה-2000), בתקווה שגם בכם הם יעוררו את אותה תחושה חדשה ומוכרת בו זמנית. תוכלו להאזין לכל השירים שברשימה, ועוד כמה, בקישור הפלייליסט של ספוטיפיי כאן למטה. מקווים מאוד להפתיע אתכם!

  1. One More Time- Daft Punk
    (2000)

ז'אנר: אלקטרו דאנס, האוס צרפתי

עובדה מעניינת: בשנת 2013, קוראי מגזין מוזיקת הדאנס-אלקטרוני מבריטניה, Mixmag, בחרו בו כשיר הדאנס הכי טוב בכל הזמנים.

  1. Where's Your Head At- Basement Jaxx
     (2001)

ז'אנר: דאנס-רוק, רוק אלקטרוני

עובדה מעניינת: תחילה, מילות השיר היו אמורות להיות "Where are my dogs at?" כי מאוד התאימו למנגינה, אבל הן לא התאימו לקונספט השיגעון שההרכב רצה להעביר. לאחר לילה חסר שינה, בוקסטון חשב לעצמו "איפה הראש שלי?" ולפתע עשה את הקישור המוצלח בין מילים אלו לשיר.

  1. Believe- Cher
    (1998)

ז'אנר: דאנס-פופ

עובדה מעניינת: השיר הפופולארי הראשון שעשה שימוש בטכנולוגיית Auto-Tune על קול הזמרת, מה שעיוות אותו בשביל שישמע מעט רובוטי. לאחר הצלחת השיר, מפיקים מוזיקליים רבים אימצו את השיטה, והיום היא נחשבת לאחת הנפוצות במוזיקה מכלל הסגנונות.

  1. King Of My Castle- Wamdue Project
    (1998)

ז'אנר: האוס, אלקטרו-דאנס

עובדה מעניינת: שם השיר מתייחס לאחת מתיאוריות התת-מודע של זיגמונד פרוייד שטוענת כי האגו של האדם אינו חופשי כשלעצמו, אלא הוא נשלט בעיקר על ידי מרחב התת-מודע של האדם. לדבריו: The ego is not king of its own castle.

  1. Intergalactic- Beastie Boys
    (1998)

ז'אנר: היפ-הופ

עובדה מעניינת: בקליפ המפורסם של השיר יש רובוט ענק שנלחם ביצור דמוי תמנון ותוך כדי גורם להרס עצום בעירהקליפ מתייחס לציטוטים מפורסמים מהתרבות הפופולארית ביפן, וצולם בעיקרו בתחנת הרכבת המרכזית בטוקיו.

  1. Honey- Moby
    (1999)

ז'אנר: אלקטרו-דאנס, פופ

עובדה מעניינת: השיר משלב סמפלים קוליים מתוך השיר "Sometimes" מאת זמרת הבלוז האמריקאית בסי ג'ונס, בעוד הצד האינסטרומנטלי שלו בנוי סביב ריף פסנתר חוזר שנדגם מתוך השיר "Woman to Woman" מאת ג'ו קוקר (שוחרר ב -1972).

  1. I See You Baby- Groove Armada feat. Gram'ma Funk
    (1999)

ז'אנר: אלקטרוני, ביג-ביט

עובדה מעניינת: צמד ההרכב הכיר בשנת 1994 בלונדון ופתח יחד מועדון לילה מצליח. כמה שנים לאחר מכן שחררו את אחד משירי הצ'יל המוכרים בימינו- At The River, ומאז ועד היום יוצרים יחד מוזיקה מגוונת שידועה כפורצת גבולות.

  1. Gettin' Jiggy Wit It- Will Smith
    (1999)

ז'אנר: היפ-הופ

עובדה מעניינת: "Jiggy" זהו מונח סלנג שמשמעותו להיות מגניב ואופנתי. הוא קשור לעתים קרובות עם סגנון לבוש, ובהקשר של השיר- הכוונה היא לרקוד ביעילות ולעשות לעצמך שם. עם הזמן המונח גם הפך למילה נרדפת למין.

  1. Red Alert- Basement Jaxx
    (1999)

ז'אנר: אלקטרו-האוס

עובדה מעניינת:  בתקופת שנות ה-90 בה ההרכב פרץ לראשונה, מבקרי מוזיקה רבים השוו אותם ל-Daft Punk בזכות היצירתיות של צמד המוזיקאים בתחום המוזיקה האלקטרונית בסגנון האוס. לאורך השנים השוואה זו התרופפה יותר ויותר, כשההרכב לקח על עצמו סגנונות רבים אחרים כמו טכנו, מוזיקה לטינית, רגאיי, ג'אז, סקא, היפ-הופ ועוד.

  1. Get Your Freak On- Missy Elliot, The Black Rappers
    (2001)

ז'אנר: היפ-הופ אלטרנטיבי, דאנס

עובדה מעניינת: השיר מבוסס על אלמנטים כבדים מתוך סגנון המוזיקה בהאנגרה (Bhangra), שפופולארי מאוד בקרב תרבות הפונג'אב בהודו. האלמנט הבולט ביותר הוא השימוש החוזר בשישה תווים שמאפיינים מלודיה פונג'אבית, והשימוש בכלי הנגינה טומבי וטאבלה.

Use Facebook to Comment on this Post