fbpx

ידוע שהישראלים אוהבים להתחשגז ברחבת המסיבות. כבר משנות ה-80 אפשר היה לזהות שההפקות הכי מוצלחות בארץ היו אלו שהביאו לקהל מוזיקה במקצב גבוה. בזמן האחרון אפשר לזהות מגמת שינוי בטעם הישראלי, אולי אנחנו מתחילים להתקרר מכל הלהט שמאפיין אותנו. או שפשוט התבגרנו. בכל מקרה, אני פה בשביל לבשר על השינוי. 

תמיד אהבתי לגלות מוזיקה חדשה. בילדות אבא גידל אותי על רוק קלאסי, בתיכון נפתחתי לעוד כל מיני סגנונות כמו מטאל וגראנג׳, ובשלב מסוים הייתה לי רגיעה לכיוון הרגאיי. בסביבות הצבא הכרתי סגנון אחר שהושפע מכל אלה- המוזיקה האלקטרונית. הנפוצה ביותר שהייתה באותה תקופה הייתה מוזיקת הטראנס. אחת הדרכים לשמוע את המוזיקה הזאת היא כמובן במסיבות, בעיקר בטבע. בהתחלה כשהייתי מבלה במסיבות האלו לא הייתי לגמרי נהנית או מקבלת את החוויה לה ציפיתי. בזמן שהרבה חברים סביבי סיפרו על חוויות פסיכדליות דרך הצלילים, עם סמים או בלי, אני לעומתם הרגשתי אחרת. הייתה לי תחושה שיש משהו שונה אליו אני יכולה להתחבר עוד יותר.

אחרי כמה זמן מצאתי את עצמי נמשכת לבמה הקטנה יותר במסיבות האלו, שברובן נקראה הבמה האלטרנטיבית, או לחלופין רחבת הצ׳ילאאוט. פתאום הייתי מקשיבה לצלילים בקצב נמוך יותר שכאילו סיפרו לי סיפור, הייתי צוללת, ודווקא בקצב הזה הרגשתי שבא לי לזוז עם המוזיקה. עם הזמן גיליתי שיש עוד אנשים בארץ שאוהבים את מוזיקת ה- Downtempo, משמע- סגנון בו הטמפו (מקצב) נמוך יחסית. להגדיר את הסגנון ככה זה אולי כללי מדי, אבל זה בגלל שמדובר במוזיקה שקשה להגדיר אותה, והיא לעתים מתאפיינת יותר דווקא באווירה שהיא מייצרת. מבחינה אסתטית, יש תת-ז'אנרים של הדאון טמפו בהם נשמעים צלילים נמתחים עם באסים בשרניים,יש כאלה עם צלילים פסיכדליים מרחפים, או אפילו שילובי מוזיקת עולם. זה סגנון בהחלט מגוון, וכנראה שעד שלא תהיו במסיבת דאון טמפו לא תקלטו אותו עד הסוף. מעבר לזה, גם התרבות שלו מתאפיינת באמנות על כל סוגיה, ובאירועים בדרך כלל משתלבים ציירים פסיכדליים, live art, מופעי אש, חישוקים, ג׳אגלינג ועוד. מה שמחוץ לקופסה יכול למצוא את מקומו באותה במה אלטרנטיבית.

אוהבים את הרחבה. צילום: גל יצחק. Fusion Culture

 

בעבר מוזיקה כזאת הייתה מושמעת לרוב בבמות קטנות, לא מושקעות, עם סאונד לא משהו וכמות אנשים מצומצמת ברחבה. אבל כמו שקורה בהרבה זרמים חדשים של מוזיקה, בשנה-שנתיים האחרונות גם הסגנון הזה העלה הילוך. היום אפשר למצוא מסיבות שלמות רק של דאון טמפו, או של מוזיקה אלקטרונית שהיא לא רק טראנס.

אחת ההפקות שעושות את זה הכי טוב, שלאחרונה גם אני התחלתי לקחת בה חלק, היא ה-Fusion culture– מחלוצי תרבות הדאון טמפו, ועל שמה כן היא, משלבת תרבויות אמנותיות שונות. ההפקה נותנת במה לאמנים יוצרים ודיג׳יי סט מהארץ וגם מחו״ל (סוף סוף!), ויאמר לזכותה שהיא דוגלת בלהעניק במה גם לאמנים בתחילת דרכם. אחרי שהתאהבתי בסגנון הדאון טמפו התחלתי לתקלט, ובין המקומות הראשונים שנתנו לי את הבמה היה הפיוז׳ן. בנוסף למוזיקה המטריפה, יש באירועים שלהם תפאורה ייחודית, אמני פרפורמנס, ציירים, מפסלים ומה לא. הקהל של הפיוז׳ן (והפקות אחרות שאציין בהמשך), כבר מזמן הפך לקהילה בפני עצמה ואפילו יש לה קבוצת פייסבוק שמשתפת מוזיקה ולא רק, גם תרבות פסיכדלית, צילומי טבע מרהיבים, אמנות על שלל גווניה, ולא חסרים דיונים מעניינים שמתפתחים בה. אחד ההישגים הגדולים של הפיוז׳ן היא להביא שמות גדולים של מוזיקת הדאון טמפו, כמו Whitebear ,Soulacybin ,Sixis ,Supersillyus ,Spoonbill, ובחמישי הקרוב יביאו בפעם הראשונה את האמן Spacey/Sleepy Koala. אין ספק שההתרגשות ניכרת בקרב הקהילה. (לינק לאירוע בתחתית הכתבה)

הפקה חלוצית נוספת בישראל שעושה מסיבות ואירועים שמקדמים את מוזיקת הדאון טמפו היא ה-Shwaya שהתחילה בגזרה הצפונית בארץ, ולאחרונה התפרשה גם למרכז. בנוסף, Ahava Production היא תוצר של כמה חבר׳ה מדהימים שקיימו השנה לראשונה פסטיבל במשך שלושה ימים על טהרת מוזיקת הדאון טמפו, בשילוב סדנאות, מוזיקה חיה ומטבח טבעוני מרהיב. עוד הפקה שהפתיעה את כולם ובגדול נקראת Pashtoota Breaks, שעשתה את הבלתי יאומן והביאה לארץ מוזיקה אלקטרונית שמעולם לא נוגנה פה. מדובר על סגנונות שהגיעו בעיקר מאנגליה, שם מוזיקה כזאת בועטת חזק, כמו למשל Break-beat ,Bassline Drum&Bass ,Jungle ,Garage, ועוד הרבה שמות שככל הנראה רובנו מעולם לא שמענו.

אווירה ייחודית. צילום: גל יצחק. Fusion Culture

מקום לכל אמן. צילום: גל יצחק. Fusion Culture

 

מה שמרגש במיוחד לראות מתוך הקהילה המתפתחת, הוא שהרבה אמנים מקומיים כבר הגיעו לבמות הגדולות של פסטיבלים בחו״ל. בכל קיץ מתקיימת באירופה עונת הפסטיבלים של מוזיקה אלקטרונית, ולמשל ב-Boom Festival האחרון, שהוא אחד הבולטים מהעונה, אפשר היה למצוא מהגזרה המקומית שמות כמו Symbolico ,Master Minded ,Gumi ,Light Child. כל אלו היו רק מפסטיבל אחד, והרשימה עוד נמשכת.

בשורה התחתונה, אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם את ההוויי של תרבות הדאון טמפו, שמורכב ממגוון אמנותי ומוזיקלי, ומאנשים מיוחדים שבלב שלם רוצים להפיץ את הדבר הזה בארץ, גם אם זה אומר שלא יראו בזמן הקרוב רווח כלכלי. בכל זאת, אנחנו רק בתחילת הדרך.

מההכרות שלי עם הסגנון הזה, למדתי שכל אחד יכול להתחבר אליו ובלי קשר למה שהוא חשב או הכיר לפני. מזמינה אתכם להתנסות בעצמכם, תוכלו למצוא כל אחד מהשמות שצוינו בכתבה בכל פלטפורמות המוזיקה שקיימות באינטרנט וברשתות החברתיות. אתם מוזמנים גם לשלוח לי הודעה פרטית ולקבל המלצות אישיות 🙂

לינק לאירוע ביום חמישי: https://www.facebook.com/groups/FusionCultureFamily/?ref=share

לינק לעמוד האמן של סתיו בן-עמי (סטוליפ): https://www.facebook.com/stulipmusic/ 

צילום תמונה ראשית: גל יצחק. Fusion Culture

Use Facebook to Comment on this Post