fbpx

מה יש לומר, הארוחה במסעדת זכאית הטבעונית בסמטת בית השואבה בתל אביב, היתה אחת הארוחות היותר משמחות בחיים שלי. שנים הייתי צמחונית ולאחרונה הפכתי לסוג של טבעונית לא אדוקה, לא מטיפה אבל נפרדת לשלום מכל מה שקשור לביצים וחלב ודגים ואפשר לומר שאני מתנקה.

המפגש עם זכאים היה כמו אהבה ממבט ראשון. משהו שאני מאחלת לכל אחד מכם/ן, הרגע הזה שבו העיניים נפגשות ובלב מתפשט חום פנימי כזה מנחם ומרגיע. מהרגע שהתיישבנו בזכאים התחושה הזו רק התפשטה. זה התחיל בעגבניות שרי שמונחות על כל שולחן במקום פרחים, ממשיך במבט החטוף הראשוני על הסביבה: רהיטי וינטג' משוק הפשפשים או סתם כאלה שנזרקו לרחוב, כוננית עמוסה בכל ירק אפשרי, בכל צמח תבלין שרק חשבתם עליו, מטבח פתוח שעולים ממנו ריחות של בית, נו טוב, לא של כל בית, רק של בית טבעוני שמעריך את הכוח הזה של הטבע.

אנחנו הזמנו סלט קיסר יוצא דופן בטעמו עם אגוזי מלך מגורדים ואבוקדו, חציל מעלף  על האש עם פלפל חריף ועגבניות וחתיכת חלת הבית, שגם מי שלא רגיל או אוהב חריף כמוני, התמכר מהביס הראשון. מעורב ירושלמי שזה פטריות על מצע של פירה, שלטעמי היה מועט מדי, ולקינוח עוגת גבינה הורסת ונימוחה בפה, שהיא בעצם עוגת שקדים עם רוטב שקדים מתוחכם, שניסיתי להכין בבית והצליח לי כמעט.

ישבנו שם שעתיים, בין לבין הסבירה לנו המלצרית המיומנת, על האחים לבית זכאים, (הראל, חני והילה) שהקימו את המסעדה המדהימה הזאת עם הטעם של הבית ועל האידיאולוגיה מאחורי השורש של הבצל הירוק שמצאנו בתבשיל שלנו, (אנחנו לא זורקים שום דבר) ועל הריהוט, (כל הרהיטים נאספו ברחוב או נקנו ביד שתיים, אין חדש, הכל ממוחזר).

היה שקט והיה נעים והיה טעים בטירוף, ובעיקר היה טבעוני ובריא וזה ממכר והיה פשוט אחר. נכון, לא זול וזה קצת חבל כי לא אוכל להרשות לעצמי יותר מפעם בשבוע, אבל לא שונה מכל מסעדה אחרת שבה סלט עולה כמו חצי ארגז ירקות. לפחות כאן הכל טבעי לנו והיה שווה כל שקל. נחזור שוב, זה בטוח. אני כבר מחכה לדייט השני עם האהבה ממבט ראשון שלי.

אם אתם רוצים לזכות בחוויה מיוחדת ובאוכל חד פעמי? זכאים, סמטת בית השואבה 20 תל אביב, ממש פינת אלנבי. חניה סמוכה – לא זולה, או פשוט לבוא ברגל.

הרוויחו בזכות את הביקורת הזו. אנחנו צריכים להמשיך להרוויח ולבוא לזכאים יותר. הרבה יותר. 

Use Facebook to Comment on this Post