fbpx

מאת: רפאל לוי

27. מספר טעון משמעות.

לשם שלוותי הפנימית אעדיף לא לקרוא לילד בשמו. 9,855 למשל (ימים), מממש בצורה פנטסטית את אותו התפקיד, אבל באופן קצת פחות מפחיד (אל נא תשכחו כי "מספרים" הוא שמי השני. כן, כן – רפא <רפיקי> מספרים לוי).

כבר 9,855 רבבת יממות שאני יושב, זוחל, מתהלך, רוקד, נופל, מזיע ומרייר על ספֵירת האלמנטים הזו, ששמה שגור בפי כל זאטוט ואדם בא בימים. החיים.


אילו תחושות עולות בי במבט לאחור? אילו הגיגים צפים בי במחשבה קדימה?

אחד מחטאי הגדולים ביותר הוא שאיני חי ברגע כמעט כלל. ראשי מלא בספקות בנוגע לבחירות חיים מהעבר; למה אמרתי את זה להיא, מדוע התעקשתי על נקודה זו, כיצד הגעתי למסקנה שזו ההחלטה הנכונה עבורי, והיד (והנפש) עוד נטויה.

בנוגע למחר – תמיד אוכל לתכנן לפרטי פרטים את מהלך חיי ומטרותיי, אך כמובן שהתכנית הגדולה עוד תציק ותשבש, תניח בדרכי אינספור אתגרים ומכשולים, געגועים ומכאובים, הצלחות והזדמנויות. אז מדוע לתכנן בכלל? רצונות ושאיפות אל מול ריאליזם, חוסר משמעות אל מול חוסר אחריות, בדידות אל מול עצמאות, פשטות אל מול קדמה, וריבוי אפשרויות.

אמנם אני לא מגדיר עצמי "היפי", אבל בהחלט מסתכל בעין יפה על היכולת פשוט לקבל, להכיל ולזרום, לכן אני קודם כל אאחל לעצמי, לרגל 9,855 ימים על פני האדמה, שמחשבותיי יחוו קצת יותר שלוות נפש. במקום התרוצצות האלף מייל בשנייה לכיוונים שונים, בתוך הגוף התלת-ממדי הזה שמונח לי על הצוואר (נו, הקופסא שלי), אבקש מעצמי לדעת גם לעצור. אבקש ליהנות מהעצירה.

אנוכי אדם פרקטי, ולצורך פירוט מחשבותיי, כמדומני נדרשת פה רשימה או שתיים.

מה חוויתי עד כה? (הסדר לא כרונולוגי)

חיים בקומונה, לנגן ולהופיע, אהבה, אכזבה, בלבול, היסגרות על עצמי, שוב בלבול, תפקיד לוחם, דיכאון, תפקיד ג'ובניק והרגשת משמעות בשירות, התמכרות, בדידות, וגם פעימות לב של סכנה ממשית.

ובמספרים, איך לא?

– *צפיתי ב-287 זריחות

– טבלתי ב-6 ימים

– שוחחתי ב-3 שפות

– רכשתי/קיבלתי 10 זוגות פוי

– *לעסתי 2,416 מסטיקים

– *הורדתי מיכל מלא באסלה 22,995 פעמים (שזה בערך 137,970 ליטר)

– *טעמתי 164 גבינות, 13 סוגי עובש שונים, ועוד אורגניזם לא מזוהה אחד

– החלפתי 24 מיתרי גיטרת בס

– *גידלתי 106 זנים שונים של פרחים, עשבי תיבול וירקות

– *האזנתי ל-11,680 שעות של מוזיקה לפי בחירתי

– הסתפרתי 171 פעמים

*סטיית תקן של עד 50%

ומה עוד אאחל לעצמי?

לטייל ולגלות נופים ותרבויות, למצוא כיוון ממשי שייתן לי משמעות אבל גם יהווה אבן בסיס לאיכות חיים, בעולם הגדול והמאתגר זה. להתאהב. לטעום מאכלים חדשים. להתנדב יותר. לפחד פחות.

אין לי כוונה להטיף באופן כללי, ובפרט ביום הולדתי, אבל עם כתיבת שורות אלו עולים בי לא מעט נושאים, אשר הייתי מאושר אילולא היו נעדרים מסדר יום-יומנו. לכן,  אוסיף לקלחת רק כמה כותרות, למען הפורקן האישי שלי: צרכנות, טבע, משאבים, שוויון, דיכאון, שאיפות, מוזיקה, רוח-חומר.

מלבד ההרהורים והחששות, לבי מלא תודה והערכה. תודה לכל בני משפחתי וחבריי על האכפתיות והאוזן הקשבת, על ההשקעה האינסופית והדחיפוֹת הנחוצות. לבסוף, תודה לכל מחייך –  מוכוון מטרה או רנדומלי ברחוב –  על שהכרחת אותי לחייך בחזרה.

בתמונה: רפאל לוי. מזל טוב!

תוכלו לקרוא טקסטים נוספים מאת רפאל בעמוד הפייסבוק שלו.

מכירים אנשים שכותבים? מוזמנים להפנות אותם לפייסבוק או למייל שלנו, ואנחנו נשמח לתת להם במה.

Use Facebook to Comment on this Post