חברה, את לא אשמה

מאת: יהב ארז

"למי כאן קראו פעם שרמוטה?!" צעקה במגפון אחת ממובילות צעדת השרמוטות בבאר-שבע, כמה דקות לפני שהחלה ביום חמישי האחרון. כולנו התכנסנו בפיסת הצל שלצד רחוב רגר בעיר, מוקפות בשוטרים ומחכות שיסמנו לנו שאפשר לחסום את הכביש ולהתחיל לצעוד. "כל החיים קוראים לי שרמוטה" סיננה בשקט חברה שלי שעמדה לידי.

היה שרב, 40 מעלות חום, אבל מאות האנשים שהגיעו לא ויתרו בגלל זה. חיפשנו מישהו שמוכר מים וצחקנו שאם אין כזה, בשנה הבאה נוכל לעשות על זה קופה, אבל תוך דקה מצאנו כמה אנשים שחילקו בקבוקי מים בחינם. עברה לידנו מישהי עם לוח ענק תלוי על הצוואר, ועטים מחוברים אליו. "לכל תוקף יש שם" היה רשום באמצע באותיות גדולות, ומסביב פזורים שמות שונים וגם כמה דברים בסגנון "נהג מונית אנונימי". החברה שלידי מיד קלטה את הרעיון, לקחה את העט וכתבה כמה שמות. אני לא העזתי לכתוב את השם שלו. מיד אחרי שכתבה היא התחילה לבכות. כמה כאב עצור בתוך בנאדם אחד, ובאיזה קלות הוא עלול להשתחרר.

לקחתי אותה לצד לשבת על ספסל, חיבקתי אותה והחזקתי את עצמי בכוח כדי לא לבכות גם אני. העדפתי שלא לפתוח את הסכר הזה באותו הרגע. לפעמים אני מרגישה שרק שתינו היחידות מכל העולם שמבינות את התחושה הזו, אבל כשהרמתי את המבט וראיתי את עוד מאות הנשים (וגם לא מעט גברים) שהגיעו באותו יום שרבי, התברר לי שהן מבינות בדיוק כמונו. הרי בשביל זה הצעדה הזאת קיימת, כדי שסוף סוף לא נרגיש לבד.

היא עוד לא סיימה לבכות ואני עוד נאבקתי עם עצמי לא להתחיל, כשהשוטרים סימנו שאפשר ללכת. צעדנו עם שלטים בידיים ודמעות בעיניים, אבל הראש היה מורם. האנרגיות היו גבוהות וכולן צעקו סיסמאות בגאווה ועוצמה, ואני תוך כדי ניסיתי לא לאבד את חברה שלי בתוך כל ההמולה והתזוזה, כי ידעתי שהיא צריכה שאהיה שם בשבילה ברגע כל כך קשה. תכלס היינו שם אחת בשביל השנייה, ובשביל כל מי שהיה סביבנו.

מתחילות לצעוד בבאר-שבע. צילום: יהב ארז

מי שלא עבר פגיעה מינית, לעולם לא יוכל להבין מה זה אומר לשמוע את שלושת המילים: "את לא אשמה", ולשמוע את אותן נאמרות בצעקות של מאות יחד על הרחוב הראשי של העיר. זה חזק פי כמה. הצעדה הזאת נולדה מתוך כאב בלתי נתפס, והיא מבחינתי ניצחון ענק עבור כל מי שנלחמות יום-יום כדי לשרוד, והושטת היד עבור כל מי שלא מצליחה לשמור את הראש מעל המים. כמו בכל שנה, הצעדה אורגנה עם 100% אהבה והתמסרות של עשרות פעילות ופעילים במשך חודשים, וזה ריגש אותי כל כך כי בהרמת הפלטפורמה הזאת, הן נתנו מתנה אדירה לכולנו. אירועים גדולים כמו צעדת השרמוטות אלו הדברים היחידים שבאמת ישימו סוף לסבל המתמשך של דורות על פני דורות של נשים שהחברה גרמה להן להרגיש אשמות. התרבות פה משתנה, השיח משתנה, ואני גאה לקחת תפקיד קטן בתהליך הארוך הזה. כי בסופו של יום, כשאני שואלת את עצמי האם אני חלק מהבעיה או חלק מהפתרון, התשובה ברורה לי מתמיד.

קצת רקע למי שפחות מכיר, בשנת 2011 אישה שעברה תקיפה מינית בעיר טורונטו שבקנדה, קיבלה משוטר את התגובה ש"נשים לא צריכות להתלבש כמו זונות". מאז החלה תנועה עולמית של צעדות ענק בערים גדולות, שמטרתן לתת קונטרה לביטויים כאלו שמהותם – האשמת הקורבן, לכן הן נקראות Slut Walk. הצעדות מתקיימות בכל שנה בערים גדולות ברחבי העולם, ופה בארץ התנועה שמארגנת אותן חזקה במיוחד. גם בבאר-שבע, עיר שנתפסת כפריפריה מהרבה בחינות, הצעדה מתקיימת כבר שנה שנייה ברצף, וזאת למרות הסטריאוטיפ שרעיונות מתקדמים כאלו, מקומם רק בתל-אביב. ולמי שתהה, בצעדה לא השתתפו רק סטודנטיות למגדר, אלא השתתפו בארשבעים ובארשבעיות בגילאים שונים, שמתחברים כולם סביב המסר – את אף פעם לא אשמה בכך שעברת פגיעה מינית. נראה שסך הכל אנחנו צועדים לכיוון של עתיד טוב יותר, ובינתיים, עד שייעשה השינוי המהותי בתפישה החברתית, הצעדות האלו הן המקור שלנו לתקווה.

ביום שישי הקרוב ה-31/05/19, בשעה 10:00, יצאו לצעוד שוב מאות אם לא אלפי א.נשים מכיכר רבין שבתל-אביב – למען קידום השיח, קידום השינוי וקידום התקווה. תצטרפו גם אתן/ם ותרגישו בעצמה. לינק לאיוונט

צילום: יהב ארז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *