fbpx

המקום: קולנוע לב, דיזינגוף סנטר

הזמן – בצהרי היום

הסיבה – צפייה בסרט השופט

מה אומר לכם? כשצורה ותוכן נאבקים ביניהם בסרט מישהו חייב לנצח – כאן הניצחון שייך לצורה. למה? כי היא צובעת את התוכן המעט רדוד לטעמי. בסרט השופט יש כל מה שצריך בכדי לשבות את הצופה לשעתיים וקצת של חזרה אל נופי ילדות וכל מה שזה עושה לנו. על הטוב ועל הרע. רוברט דאוני ג'וניור חוזר אל העיירה ללוויית אימו. ג'וניור הוא פרקליט צמרת והבמאי לא חוסך מאיתנו את כל הפרטים שיסגירו זאת, בכך שבחר להתחיל את הסרט דווקא בלוקיישין הנוכחי שלו, בביתו רחב הידיים עם אשתו המהממת. אבל מהבית הוא יוצא בריב שמכוון להצדיק חלק מה שקורה בהמשך הסרט.

בכל מקרה, כשג'וניור מגיע אל בית ילדותו הוא פוגש כמובן את אחיו שמעולם לא עזב את העיירה כי מישהו צריך לשמור על ההורים, ואח נוסף שלא ממש יכול היה לעזוב מסיבות שתבינו בעצמכם כשתלכו לסרט. כך או אחרת, ברור שדאוני ג'וניור שהוא הילד הכי יפה, שלא תלו בו הרבה תקוות אבל הפתיע את כולם כשסיים משפטים, ועכשיו חוזר כמנצח אבל רק רעיונית, כי בפועל הוא צריך להיאבק על אהבתו של אביו השופט.

כשנדמה לנו שהעלילה תתמקד רק בכך, אנחנו מבינים שהעובדה שדאוני ג'וניור הוא פרקליט ידוע ומוערך תהיה לה כ מובן משמעות בהמשך, כי ככזה זה בסרטים. ואז בתזמון שלדעתי אינו מדוייק מתהפכת העלילה והאב השופט מואשם בעצמו ברצח. מי אם לא בנו ייצג אותו לאחר שנכשל בזאת פרקליט מקומי? כן, מסתמנת קירבה מיוחדת בין האב לבנו, ומגלים שהיתה שם תמיד אהבה אבל איכשהו אי אפשר היה לבטא אותה וכן, הבן מגלה את האב ברגעיו הקשים וההיפך, והמפגש הזה מעניק לצופה כמה רגעים מכוננים אבל לפחות אצלי לא ייצר את הדימעה המיוחלת, ולצערי לא יותר מזה ואז זה נגמר. תרתי משמע.

שעתיים ורבע של סרט שאולי יגרום לכם להבין שהזמן יש לו תכונה אחת טובה ואחת רעה, והן זהות – הזמן נגמר. ואם אתם רוצים לומר משהו למישהו/י שבמקרה הוא אבא או אמא שלכם, כדאי שתעשו זאת עכשיו ולא בערוב ימיהם. כי אחרת יעשו מזה סרט ואם אתם לא בשואו ביזנס, סביר להניח שלא תמצאו את השחקנים הכי הכי כמו רוברט דאוני ג'וניור ורוברט דובל ואת הבמאי דייויד דובקין,  בכדי שיציג את סיפור החיים שלכם בצורה כל כך מושלמת. אצלכם יישאר רק התוכן, וזה איך לומר לא תמיד משהו.

שלכם, שושנת קהיר הסגולה

Use Facebook to Comment on this Post