fbpx

"בתוכו של כל ילד קיים אמן. הבעיה היא לדעת כיצד להישאר כזה כשהוא גדל." ~ פבלו פיקאסו

זה הראיון הראשון של עומר משפתי, בחור צעיר ונורמטיבי למדי שלא מזמן עבר לגור בתל אביב. סטודנט מן המניין שלאחרונה סיים את תפקידו כאנליסט בחברת סטארט-אפ שכשלה, אוהב לרקוד ולשתות שייק פירות, ונמצא בזוגיות מקסימה עם כתבת צעירה בשם שני. בפעם הראשונה שנתקלתי בציורים של משפתי, הרגשתי משהו מתעורר בתוכי. מעין חוויה וויזואלית פשוטה ומורכבת בו זמנית שבמידה רבה מגלמת את ההוויה האנושית, מה שגרם לי לחשוב שעומד מאחוריה אמן אמיתי. בזמן הראיון עם עומר, חלקי הפאזל התחברו בראשי ואישרו את מחשבותיי. אכן מדובר באמן, או יותר נכון, מדובר בבחור צעיר ונורמטיבי למדי שהוא גם אמן.

מתי התחלת לצייר?

"תמיד אהבתי לצייר ולקשקש, בעיקר בשיעורים בבית הספר היה לי דחף לצייר, אבל לקחתי את זה יותר ברצינות לפני בערך ארבע שנים, כשהייתי בצבא והייתה לי פריצת דיסק מהאימונים. במשך חודש הייתי בגימלים בבית, ובגלל שאני בנאדם מאוד ספורטיבי ולא יכולתי לזוז הרבה בגלל הכאבים, זו הייתה תקופה שלוותה בהמון תסכול וקושי. אז הציור הפך לאיזושהי פעולה אקטיבית, כלומר התחלתי לצייר למען משהו, הפורקן האישי שלי".

"בימים האלה אני מצייר על קאפות עם טוש שחור בכל מיני מידות עובי שונות, בעבר ציירתי בטלפון דרך אפליקציית הפתקים, ולפני זה ציירתי עם פרו-מרקרים ואקריליק. אבל המעברים בין החומרים זה לא משהו מתוכנן, וקשה לי להגדיר את הסגנון שלי כי הוא משתנה. זה תלוי בזמן ובמקום בו אני נמצא, בחומרים שזמינים באותו הרגע, וגם במה שמתחשק לי. נגיד התחלתי לצייר בפתקים של הטלפון הנייד אחרי שבמקרה פתחתי את האפליקציה וראיתי שיש פונקציה של עט והתחלתי לשחק איתה. לאט לאט זה נהיה מעין הרגל כזה שכשאני מוצא את עצמי מהרהר במחשבות או אם יש לי רגע לעצמי, אני פותח את הפתקים ומתחיל לצייר. עם הזמן גיליתי שיש גם פונקציות נוספות באפליקציה- זום אין, זום אאוט, גדלים וצבעים, וזה אפשר לי לפתח כמה טכניקות".

מאילו אמנים אתה שואב השראה?

"מבחינת השראה אומנותית וויזואלית, אני שואב השראה מז'אן מישל בסקיה. אני לא מבין גדול באומנות ואין לי יותר מדי רקע, והגעתי לבסקיה במקרה באותה תקופה של הצבא. עורר בי המון פליאה והשראה לראות את כל הצבעים בציורים שלו, שלא מסודרים אבל באותו הזמן מאוד הרמוניים. משהו קצת שבטי. לפני זה הייתה לי קונספציה שצריך לצייר באופן ריאליסטי או בפרופורציות, בגלל שלא למדתי ולא היה לי ניסיון, אז כשציירתי זה היה כאילו לא טוב. כשהבנתי שלא חייבים לצייר ריאליסטי התחלתי לשחק עם זה וגיליתי שדווקא כשאני יוצא מהפרופורציה, אני יכול לנוע סביב העיוות הזה וליצור ממנו משהו שהוא כשלעצמו עצם, מאשר מתחקה אחר משהו אחר. ההשראה שלו הייתה בעיקר על החופשיות שלי, אבל גם בעושר הצבעים שהראה לי שאפשר להתפרע אבל עדיין להיות מסודר ויפה. לא חייב להיות תבניתי".

"יש לי עוד השראה, פחות וויזואלית וקצת מצחיק אותי לומר, אבל קנייה ווסט. אני שומע את האלבומים שלו ובכלל מוזיקת היפ-הופ שמרגישה פורצת דרך בצלילים ושיש בה משהו שונה מכל מה ששמעתי, וזה אוטומטית מעלה בי את הצורך לפרוק בציור. אני שם את האלבום של קנייה ווסט בלופים באוזניות למשך כמה שעות תוך כדי ציור, ופשוט מוציא החוצה. בשבילי הציור והמוזיקה חייבים לבוא ביחד כי היא פותחת בי משהו, ולפעמים זה נהיה ממש טקס. אני מתכנס פנימה כשכל החדר חשוך חוץ ממנורה אחת שמאירה על השולחן, מוזיקה באוזניים, ואני בתוך זה".

Jean-Michel Basquiat

אילו מחשבות עוברות לך בראש כשאתה מצייר?

"לא יודע אם יש בכלל מחשבות, בשבילי זה דווקא הזמן בו המטרה היא בדיוק ההפך- שכל המוח והתודעה יהיו מכוונים לפעולה החיצונית, מאשר לעשות בפנים את ההלוך-חזור עם אותן המחשבות. אין לי מנטרה או מחשבה מסוימת, אלא יותר התרכזות בצלילים הלא מוגדרים מהמוזיקה שמתנגנת. אולי גם לך יצא לעשות את זה כשהיית ילדה, אני לעתים הייתי בוהה באוויר ומנסה להרחיב את האישונים שלי בשביל לראות מטושטש, ובשבילי לצייר זה קצת ככה. לא להיות מכוון למשהו מסוים, אלא להתרכז בפעולה אקטיבית שמכניסה אותי לטשטוש הזה. להיות במצב בו דווקא למחשבה המכוונת אין מקום. אין לי רעיון מסוים לפני שאני מצייר, או מטרה, ואני לא באמת יודע מה הולך לצאת. זה בא נטו מבפנים החוצה באותו הרגע, בדרך כלל כשיש לי מטען רגשי שאני צריך לעבד".

הדמות שחוזרת על עצמה בציורים שלך- מי זו, מה זה, מה קורה שם?

דיוקן עצמי- עומר משפתי

"אני חושב שהדמות היא אני, מעין הזדהות אישית שלי שמובאת בצורה גולמית. פחות בקווים האסתטיים או בדימוי הפיזי שלי, אלא ההזדהות היא מבפנים- איך שאני חווה את עצמי באותו הרגע. אין לי סיבה למה הדמות נראית כמו שהיא נראית. המבנה פנים אולי קצת מזכיר אותי, בשפתיים, וגם המבנה גוף משקף את התפיסה העצמית שלי, אבל לא העתק הדבק. בציור שכאן (מצביע על ציור ממוסגר שתלוי שעל הקיר), הבחור שבאמצע עם הטוסיק והגב הוא מאוד אני. הכתפיים הגסות הן סוג של ביטוי מוחצן של הגוף שלי. אבל היא בעיקר משקפת את התחושה שלי באותו הרגע. אם אני מדוכא או עצוב אז רואים את זה בדמות".

 

איך אתה מתכוון לקדם את האומנות שלך ברמה המקצועית?

"בכנות, אני לא מתכוון לקדם את זה. אני כן מעוניין להפיץ את הציורים שלי החוצה מתוך חוסר הרצון שלי לבסס כלפיהם תחושת שייכות. כמו שאמרתי, היה לי איזשהו צורך לפרוק משהו החוצה, בשביל שזה כבר לא יישאר אצלי. הביטוי שהוא מחוצה לי כבר לא שלי. יש לו ערך משל עצמו כמו פריט, אז עד שהוצאתי אותו החוצה אני רוצה שיישאר בתור פריט שהוא לא שלי. אני אשמח לתת ציור למישהו שמעוניין באומנות שלי, אבל לקדם אותה באופן מקצועי או כספי זו לא המטרה. השתתפתי בכמה תערוכות אבל לא יצא מהן הרבה. אני גם מרגיש קצת מצחיק כשאני מנסה למכור או לשווק את הציורים שלי. אני שמח כשאנשים מתעניינים בהם ובדרך כלל כשזה קורה אני אומר להם לבוא אלי לבית ולבחור ציור, שייקחו".

"בשאיפה אני לא רוצה שאומנות תיעלם מהחיים שלי, ובאותה מידה אני לא באמת יודע מה השאיפה שלי בחיים, אבל זה לא צריך להיות זה או זה. עד היום תמיד התעסקתי בכמה תחומים בו זמנית, ואני מקווה שהזהות האומנותית והיוצרת שבי תישאר איתי גם בהמשך, בכל עיסוק שהוא. הרצון שלי לתת לאומנות נפח מרכזי בא בגלים והוא גם מניע אצלי תחומים אחרים. בהתאם לזה אפעל גם בעתיד".

שאלון בזק:

צבע אהוב- כחול

 

עמוד אינסטגרם מעניין- Cristina BanBan

שיר לבוקר- יש לי אלבום, Nick Drake- Pink Moon

סדרה אהובה- ריק ומורטי

כישרון שייחודי לך (מלבד

 הציור)- יכול ללקק את בית השחי

מוזה או עבודה קשה?- עבודה קשה

אדם שהיית רוצה שיראה את הציורים שלך- קנייה ווסט

שלוש מילים לסיום- מים, אהבה, שקט

 

אינסטגרם: Omer Mishpati | @_omer_mish

 

 

 

Use Facebook to Comment on this Post