fbpx

 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

טוב, אז היא ואני הלכנו לסרט "היא" של ספייק ג'ונז. איכשהו לקח לנו זמן לצפות בסרט הזה, קדמו לו, "חלום אמריקאי" של דיוויד או. ראסל ויסמין הכחולה של וודי אלן. יום חמישי, קולנוע לב תל אביב, כרטיס שני חינם לבעלי לאומי קארד ואולי גם לעוד, אולם כמעט מלא, שורה רביעית כסא מספר חמש ושש. מצד ימין זוג בסביבות גיל חמישים, מצד שמאל בחורה לבדה, שכל הזמן רשמה במחברתה משפטי מפתח, שאולי תשתמש בהם פעם כשתרצה לזרוק את החבר שיש לה או שיהיה לה, לפתות אותו, לפלרטט איתו, להעצים אותו, לגרום לו להתאהב בה בטירוף. וכן, הסרט מספק מנטרות וקלישאות בשפע. המלצה שלי בעקבות הצופה הרושמת: קחו לכם מחברת ועט ותתעדו ביומן המאולתר הזה משפטי מפתח, אולי תעשו בהם פעם שימוש.
"היא", איך לומר, לא קל לצפייה, בין היתר, כי קשה לשמוע רק את סקרלט ג'והנסון בלי לראות אותה, מה שמתסכל גם את חואקין פוניקס הגיבור האמיתי בסיפור האהבה הוירטואלי הזה. הרגשתי מבוכה קלה למשמע קולה הפלרטטני של ג'והנסן, שלא לדבר על סצינת הסקס, שהותירה את הצופים בוהים במסך שחור ושומעים את הקולות העולים מהסצינה, והם איך לומר, היו תלושים קצת מהמציאות. קצת קשה להתחבר ולהזדהות אם ה'פשן' של פוניקס בלי לחוות התאהבות כזו על גבי הרשת, שהרי חלק מחוויית הצפייה בסרט היא, שמרגע הכניסה לאולם יאפשרו לנו שעה וחצי שעתיים של פנטזיה בחשיכה, שנוכל להזדהות עם הסיפור או עם מי מהדמויות, לבכות ולצחוק במקומות הנכונים, וללכת הביתה מרחפים קצת או עם אגרוף בבטן. משהו שישתנה בנו אולי כמו השינוי שמתרחש בגיבור/ה, שבדרך כלל מסיימ/ת את הסרט אחרת ממה שהתחיל/ה. ב"היא", לי לפחות, זה לא קרה.
מה שכן, בסרט הזה קרה משהו שלא קרה לי מעולם. לאולם נכנסו 2 בחורות צעירות עם תינוק בן חצי שנה, שלא הפסיק לצחוק, לבכות, להשתעל ולעשות כל מה שתינוקות עושים כשהם לא ישנים. הרגשתי שזה מעין מבחן כזה, שאולי באולם יושב חיים הכט מ"יצאת צדיק", ובוחן את מידת הסבלנות של הצופים, שכל מה שרצו הוא לברוח קצת מהמציאות שלהם והנה היא מתפוצצת להם בפרצוף. גם סיפור אהבה וירטואלי ולא משכנע, וגם תינוק שבוכה וצוחק.
שורה תחתונה: לכו. בעיקר אם אתם ממש אוהבים את קולה של סקרלטי גוהנסון, כי לא תזכו לראות אותה על המסך אפילו לא ברמז, לא לשבריר של שניה באינסרט במוחו של הגיבור, מה שהיה לדעתי עושה אפ גרייד טוטאלי לסרט. לכו גם אם התאהבתם אי פעם ברשת, ואתם רוצים לשחזר את ההרגשה. לכו כי יש בו רגישות וחיפוש תמידי אחרי קיסמה של האהבה החמקמקה הזו שבאה והולכת לא תמצאו ב"היא" תובנות מדהימות על אהבה ופרידה, ולא תובנות על מערכות יחסים בקרב המין האנושי העתידי ואם יורשה לי גם לא על המין האנושי העכשווי. הכלל הקובע הוא זה של קוהלת, "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש…". בחיים כמו בסרט, אנשים ימשיכו להתאהב בטירוף, לעוף לעננים ואז להיפרד ולנחות על האדמה. ולא, אין כאן שום ספויילר.

Use Facebook to Comment on this Post