fbpx

בשורת התיאור של הסרט בויקיפדיה תמצאו את הפירוט הבא:  "שושנה חלוץ מרכזי", סרט קומדיה ישראלי משנת 2014 בבימויו של שי כנות, על פי תסריט של עודד רוזן ובכיכובם של אושרי כהן, גל גדות, אלי פיניש, מריאנו אידלמן ויוסי מרשק. מכיוון שאלי פיניש ומריאנו אידלמן מצחיקים אותי ממש בטלוויזיה והתחשק לי קצת יותר מהם אז הלכתי.

גילוי נאות 1. אל הסרט שושנה חלוץ מרכזי, הגעתי לאחר שקראתי ביקורות לכאן ולכאן. החלטתי לאמץ דווקא את אלו הטובות, המפרגנות. אלו שהמליצו ללכת כי לא מפסיקים לצחוק, כי צוחקים כל הדרך חזרה הביתה וגם כמה ימים אחר כך. התיאור הזה נראה לי מבטיח. אז העדפתי להתעלם מכל מה שסתר את ההבטחות האלה. מה אומר לכם, האולם היה מפוצץ ולא הצלחתי להשיג אפילו כרטיסים בסינמה סיטי, מה שהכריח אותי לנסות את מזלי ב'יס ספלנט', שם נותרו שניים אחרונים. האום היה גדוש בערב רב של אנשים, אוהדי כדורגל וכאלה כמוני.

גילוי נאות 2. אני לא חובבת כדורגל וזאת בלשון המעטה. חשבתי ששושנה חלוץ מרכזי יגרום לי קצת להתקרב לתחום, אז נתתי לשושנה הזדמנות להבקיע גול אל הלב שלי, אבל הוא לא הצליח. הכדור פשוט עף החוצה. ממש החוצה.

אבל הבטחתי לכתוב ביקורת על הסרט שושנה חלוץ מרכזי והנה היא. אתחיל מהטוב. הצילומים טובים. הבימוי נראה מוקפד, יש אפילו תרגום, מה שלא תמיד קורה בסרטים ישראלים, יש גם שחקנים טובים. באמת אחד אחד, אבל איכשהו יחד שהם לא מרימים את הסרט הזה. ויש את גל גדות? המגלמת בסרט את היפוכה של הוונדר וומן והיא מדהימה אבל רק ביופייה.

התסריט בשושנה חלוץ מרכזי לא מאוד מלוטש, לפחות מהימים שבהם אני למדתי תסריטאות באוניברסיטה אני לא חושבת שהוא היה עובר את המרצה לא כי אין בו רעיון אחד מרכזי וגם אם יש בו אז הוא לא הולך איתו עד הסוף ואז יוצא שהוא לא מספיק מלוטש. אני לא בטוחה גם שהבמאי/תסריטאי היו מצליחים לענות על השאלה על מה הסרט? על "יציאה" מהארון של שחקן מה"מיגזר" הכי קשוח והאחרון בו עדיין אף אחד לא מעז לצאת ממנו ולחצות את הקווים? או שמא הסרט הוא על החרדים/דתיים שבשבילם הומו עדיין שווה מחלה, (מעניין מי כאן החולה? אולי הם?) או על ערסים לייט עלובים, שיודעים להרוויח רק אם הם דורכים על גופות של אחרים? אל תתאמצו – הנה התשובה – הסרט הזה הוא על כל אלה יחד, ובמיוחד על זה שלהתייחס לנושא הנטייה המינית במסגרת של קומדיה או מתיימרת להיות כזו, זה ממש לא מצחיק. אנחנו עוד לא שם, עוד לא במקום שאפשר לצחוק על הנושא. ויש אלמנט נוסף שעולה כאן והוא האאוטינג, לא משנה נכון לא נכון – העיקר שיהיה אאוטינג.  אההה  ויש גם את האלמנט שבלתי אפשרי בלעדיו והוא, הטובים מנצחים והרעים באים על עונשם וזהו. אין כאן יותר מזה. שום תובנות מיוחדות לא לקחתי מהסרט הזה. בקושי צחקתי ממש מכל הלב, חוץ מפרצי צחוק קטנים ונקודתיים, שגם הם בימים כאלה נדירים במיוחד. אז בשבילי זו לא קומדיה, זו טרגדיה של המין האנושי, שעדיין לא מסוגל להיות חופשי מחשיבה סטריאוטיפית וקושי להביט בעיניים ולומר, יש סטרייטים וסטרייטיות והומואים ולסביות וחרדים וטרנסג'נדרים ושמנים ורזים וחכמים וחכמים פחות ולכולם יש מקום בעולם הזה. רוצים לעשות על זה סרט? נסו להתמודד עם ז'אנר אחר ולא קומדיה – כי קומדיה היא הכתיבה הכי קשה שיש ואם לא יודעים לעשות את זה הכי טוב ככה שהצופים לא יצליחו להפסיק לצחוק עד שיהיה להם פשוט קשה לנשום, אז עדיף להימנע. אבל תלכו – אולי תהנו/תצחקו…

Use Facebook to Comment on this Post