fbpx
"באמצעות המשחק ורק באמצעות המשחק, יכול הילד או המבוגר האינדיבידואל להיות יצירתי באופן שמממש את מלוא אישיותו, וכן רק באמצעות היצירתיות מסוגל האינדיבידואל באמת לגלות את עצמו".

-דונלד ויניקוט "משחק ומציאות" 1971-

קחו רגע לקרוא את הציטוט הזה שוב כי הוא מעט ארוך ומסורבל, ואפילו עוד יותר בשפה המקורית בה נכתב (אנגלית). מי שהגה אותו, דונלד ויניקוט, הוא אחד הפסיכואנליטיקאים הידועים של המאה הקודמת, והרבה מהגותו ושיטותיו המקצועיות נחשבות עד היום לפורצות דרך בתחומי דעת טיפוליים שונים. הציטוט שלקוח מספר מחקרי מעמיק שכתב לפני 48 שנים, מתאר בתמצות את הבסיס לחשיבות הגותו הטיפולית והפילוסופית, ועבורי שימש לא פעם תמריץ חיובי לחיים.

מתי בפעם האחרונה ישבתם עם חברים שלכם ושיחקתם יחד משחק חברה? אני פחות מדברת על משחקי הפלייסטיישן למיניהם, "יניב" או "קאטאן", אלא ממש משחק שהוא חברתי. מהמשחקים האלו שדורשים מכל אחד ממשתתפיו להיות שותף פעיל, שחקן עם נוכחות, שמדבר ולפעמים גם חושף צדדים בעצמו ששאר המשתתפים לא הכירו. מבין הדוגמאות הבסיסיות- משחק השאלות, "Never" או "אם היית …(חיה) איזה …(חיה) היית?". אלא אם כן אתם בוגרי תנועות נוער, מדריכי קבוצות או בני גרעין לשעבר, סביר להניח שלא יצא לכם לאחרונה להיות בישיבת סלון עם החבר'ה ולשחק ככה. בכלל, עכשיו שאנחנו מבוגרים, הרעיון של משחקים נתפס בעיני רבים מאתנו כניצול לא יעיל של הזמן, או אפילו משהו שמביך לעשות- "מה אנחנו בכיתה ג'?".

אבל ויניקוט החכם ועוד אנשי מקצוע רבים מתחומים שונים כבר הבינו שמשחקים הם כלי טיפולי ייחודי לילדים ומבוגרים כאחד, וממליצים לכל אדם להתנסות כמה שיותר באותן סיטואציות לא שגרתיות או לא מציאותיות, שעצם המשחק מביא עמו. היתרון המרכזי שמייחד את המשחק ביחס טיפול נורמטיבי של דיבור למשל, הוא שכאשר בני אדם משחקים, נוצר באופן טבעי מרחב משותף לכל המשתתפים בו יש הסכמה לא מדוברת על אפשור פריצת גבולות. הכוונה היא לדוגמא- שכדאי להתנהג באופן מוזר בשביל להצחיק, או צריך להיכנס לדמות בשביל לשכנע, ובאופן כללי, כולם משתדלים להפעיל את היצירתיות שלהם בכל דרך שתקדם את ההווי שהמשחק המסוים נועד לייצר. ויניקוט טוען שאותו מרחב יצירתי ייחודי מאפשר לאדם את היכולת לפתח אופטימיות בחיים, וגם מחזק אצלו מיומנויות לפתרון בעיות. זה רק יתרון טיפולי אחד שמביא עמו המשחק, ולא פחות חשוב לציין שזה גם משהו שפשוט כיף לעשות אותו. בגלל שאני כן בוגרת תנועת נוער וגם בת גרעין, יוצא לי להתנסות לא מעט גם היום במשחקי חברה, ואני רוצה לשתף אתכם בכמה שבעיני מוצלחים.

  1. "פתקים" או "פתקיות"– מה שתרצו:

את המשחק הזה רובנו מכירים בגרסאות שונות, אבל אני פה ליישר קו על גרסה אחת כיפית במיוחד, שכוללת שלושה שלבים שונים. תחילה, כל אחד מהמשתתפים כותב על חמישה פתקים שמות של דמויות או אישיויות שסביר להניח שכולם מכירים. זה יכול להיות שמות של מפורסמים ופוליטיקאים, דמויות מצוירות, ואפילו שמות של חברים משותפים. את כל הפתקים מקפלים ומערבבים יחד בתוך קערה, ולאחר מכן מתחלקים לזוגות. בכל שלב הזוגות צריכים להעביר אחד לשני את השמות שעל הפתקים מבלי לומר את מה שרשום בהם במפורש. לכל זוג מוקצבת דקה אחת (עם סטופר) בה רק אחד הוא ששולף את הפתקים ומתאר אותם לשני, בניסיון להצליח הכמה שיותר. בתור הבא של אותו זוג, מחליפים בתפקידים. המטרה היא לצבור כמה שיותר פתקים בכל שלב, והזוג המנצח הוא זה שהצליח לצבור את מרב הפתקים בסיום שלושת השלבים. ההבדל בין השלבים הוא בדרך בה מתארים את השמות על הפתקים. שלב מסתיים רק כאשר נגמרו כל הפתקים שבקערה, כלומר יכול להיות בשלב אחד כמה תורות לאותו הזוג אם עוד יש פתקים בקערה. כשהם נגמרים, כל זוג סופר כמה פתקים הצליח, ומחזיר אותם שוב מקופלים לקערה.

  • בשלב הראשון- תיאור הפתקים נעשה באמצעות מילים. אפשר לומר כל דבר על הדמות שמופיעה בפתק מלבד השם עצמו.
  • בשלב השני- תיאור הפתקים נעשה באמצעות מילה אחת, ולא יותר! זה שלב מאוד מאתגר בגלל שהשחקן שמציג את הפתק צריך לחשוב מהר ובחכמה על מילה אחת שתמסור לבן זוגו את הדמות. לדוגמא, אם כתוב על הפתק בריטני ספירס, מילה אחת יכולה להיות "זמרת", או "בייבי".
  • בשלב השלישי- תיאור הפתקים נעשה באמצעות פנטומימה. זה השלב הכי מצחיק לדעתי, בו פריצת הגבולות עליה דיבר ויניקוט נכנסת לתוקף. שימו לב שבשביל להצליח בשלב זה וקודמו, צריכים להיות קשובים כבר בשלב הראשון לכל הדמויות שמופיעות בפתקים, בשביל לזכור אותן להמשך המשחק.
  1. ספיד אסוציאציות:

למי שרוצה להוסיף ווייב משעשע לישיבה, אבל גם רוצה להימנע מהתארגנויות ארוכות שדורשות את הקשב של כולם, המשחק הזה מתאים בול. הוא מהיר, ענייני, מצחיק ומיועד רק לשני אנשים, אבל גם מאוד משעשע עבור מי שצופה בו מהצד. "אסוציאציה", או בפירושה העברי- קשר רעיוני בין מילים, דברים ומחשבות, היא אחלה דרך ללמוד על בנאדם, ובייחוד כאשר נדרשת ממנו שליפת אסוציאציה מהירה. במשחק, שני המשתתפים צריכים להגיד בזה אחר זה מילה אחת בלבד, כאשר החוקים היחידים הם: אסור שאותה מילה תאמר פעמיים בסבב, אסור לומר מילה שלא קיימת (וזה קורה), והמילים צריכות להיאמר בקצב מהיר- אחת אחרי השנייה. הסבבים הם לרוב מאוד קצרים, ולכן אפשר לקבוע שהמנצח ישחק מול מישהו אחר. בגלל הקצב המהיר של המשחק, אתם תופתעו לגלות אילו אסוציאציות עוברות בראשם של חבריכם, ואגב המשחק הזה גם מתאים מאוד לשבירת קרח בדייטים.

Never to old to be a child

  1. הודעה או צ'ייסר– משחק שתייה לאמיצים בלבד:

המשחק הזה מתאים גם לישיבה בבר והוא לא דורש יותר מדי הכנה. כל משתתף כותב על שלושה פתקים משפטים מצחיקים או מביכים (משפט אחד על כל פתק), ואת כל הפתקים מקפלים ושמים יחד בקערה אחת. כל אחד בתורו נותן את הנייד שלו לחבר שיושב על ידו, שתפקידו לגלול על שמות אנשי הקשר שבנייד עד שבעל הנייד אומר לו "סטופ". השם שעליו נחת החבר כשנאמר "סטופ" הוא האדם אליו צריך בעל הנייד לשלוח הודעה. איזו הודעה? שלפו פתק ותראו. אם מי שהיה אמור לשלוח את הודעה עשה זאת- כל שאר משתתפי המשחק צריכים לשתות צ'ייסר, ואם הוא מסרב- הוא שותה צ'ייסר לבד. ראו הוזהרתם- באמת לאמיצים בלבד, ואני לא לוקחת אחריות על התוצאות של הבוקר אחרי. אבל תזכרו שגם אם קיבלתם למשל מהבוס הקודם סימן שאלה או אימוג'י מופתע- תוכלו להשיב לו בגאווה "סורי אחי, זה היה חלק ממשחק שתייה", והכל יסלח.

  1. "העיירה" או "הרוצח"– מה שתרצו:

גם את המשחק הזה ככל הנראה שיחקתם בחייכם, ייתכן שבטיול בהודו או דרום אמריקה, ואין סיבה שהוא יהיה פחות כיף כאן בארץ. נדרשים לפחות חמישה משתתפים למשחק, אחרת הוא מאבד מהקטע. היכונו לגלות עד כמה חברים שלכם שקרנים טובים.

כל משתתף שולף קלף מחבילה שתואמת את מספר המשתתפים (נגיד שבעה קלפים לשבעה משתתפים), כאשר שניים מהקלפים הם ג'וקר והשאר יכולים להיות רנדומליים. את הקלף שיצא לכם אתם שומרים בסוד לאורך כל המשחק. לאחר שהקלפים חולקו ולפני תחילת המשחק, כולם עוצמים עיניים מלבד שני המשתתפים שיצא להם הג'וקר, כי המטרה של שניהם היא להעיף או "לרצוח" יחד את שאר המשתתפים (בעלי הקלפים האחרים), מבלי שיבינו שהם למעשה הרוצחים. המטרה של כל מי שלא רוצח (אנשי העיירה), היא לגלות מיהם שני הרוצחים ולהעיף אותם מהמשחק.

לאחר שכולם פותחים את העיניים השיט האמתי מתחיל. כל אחד מעלה טענות על מי לדעתו הרוצח עד שמתקבלת החלטה על פי רוב להעיף מישהו. לפני שהוא חושף את הקלף וחושף את זהותו, יש לו את הזכות לומר דברי הגנה. אם לאחר הצבעה חוזרת הרוב עדיין בעד להעיף אותו, הוא נאלץ לחשוף את הקלף ולצאת מהמשחק. אחרי זה ממשיכים להעלות עוד הצעות למי עלול להיות הרוצח עד ששני הרוצחים מתגלים, או עד שנותרים במשחק שני הרוצחים ואיש עיירה אחד. זה משחק שלא דורש מאמצים רבים אלא בעיקר שיח, והוא בכיף יעביר לכם את השעה-שעתיים, כי כנראה שתרצו לשחק אותו יותר מפעם אחת.

זהו עד כאן, למרות שיש עוד. ממליצה לכם להתנסות באחד או יותר מהמשחקים, ובאמצעות המשחק לאפשר לילדים שבכם לצאת לחופשי- תהיו שטותיים, תהיו מפגרים, תעשו פרצופים, תצחקו ובעיקר, תיהנו!

Use Facebook to Comment on this Post