fbpx
זה קורה מתחת לאף שלנו אבל עוד לא באמת מדובר. סטודנטים רבים היום מתמכרים לשימוש בריטלין בגלל שהכדור עוזר להם להצליח לעמוד בדרישות המסגרת האקדמית. היום לא רק המאובחנים ב-ADD/ADHD נוטלים את כדור הפלא, ובזכות הודעה מהירה בוואטסאפ לבנאדם הנכון, כל סטודנט היום יכול להשיג בקלות את התרופה ואף בכמות מסחרית, ועובדה זו מנוצלת לא מעט.

אנחנו חיים במאה ה-21, ומסיבות רבות זוהי תקופה חסרת תקדים. מבין הבולטות שבהן היא הטכנולוגיות המשוכללות שעד לפני עשרים שנה היו בגדר פנטזיה או קסם. גם מבחינה רפואית התקדמנו לא מעט. יש התפתחות מואצת בעולם הרפואה ומגוון רחב של תרופות לריפוי מחלות שונות- פיזיות ונפשיות. היום אם רק מרגישים את ההצטננות החורפית מתקרבת, בקלות אפשר לקפוץ לבית המרקחת הקרוב או לרופא המשפחה, ולהשיג כדור קטן שסגולתו, כן כן- לרפא אותך. פייר, זה מדהים. אחוז התמותה כתוצאה ממחלות ירד משמעותית לאורך ההיסטוריה, ותוחלת החיים רק ממשיכה לעלות. אך במקביל לעלייה החיובית הזו, עולה גם כתוצאה התלותיות החברתית בפתרון היעיל הזה שנקרא "תרופה". מתחיל לכאוב לי הראש, אני אקח כדור אדוויל. כואב לי הראש, אקח שני כדורים. זה כל כך פשוט, אז וואלה למה לא להתלות בכל כדורי הקסם האלה שהרופא החכם ממליץ עליהם (שהם לא "סמים" חס וחלילה)? מסתבר שיש לא מעט סיבות.

לצד הקדמה הרפואית של ימינו (שאכן ראויה לשבח), הולכת וגוברת הביקורת על תעשיית התרופות העולמית שאחראית על פיתוח וקידום מוצריה. כתעשיית ענק שהיא כלכלית, לעתים היא מאלצת אותנו להאמין שהתרופות הכימיות הן הפתרון היחיד והנכון, ולמען רווחתה מבטלת ואף מסתירה דרכים אלטרנטיביות רבות לריפוי הגוף והנפש. מעבר, כל תרופה אמנם פותרת בעיה אחת, אבל עלולה לעתים ליצור בגופנו שורה של בעיות אחרות (ראו "תופעות לוואי" בכל עלון תרופתי). בנוגע לצריכה קבועה של תרופות, הביקורת אומרת שלמעשה מחלישה את הגוף שלנו לטווח הרחוק, עד לרמת תלותיות וחוסר יכולת ריפוי עצמי, גם כשזה מגיע למחלות הקלילות יחסית. היתרון באי צריכת תרופות באותם מקרי חולי שכיחים ומזעריים, הוא שהגוף לומד בעצמו לפתח את החסינות והנוגדנים שנדרשים לריפוי. נפלאות גוף האדם חברים.

Take Your Pills

אני לא מתכוונת להתייחס כאן בהרחבה לתופעת צריכת תרופות באופן כללי, גם משום שאיני בקיעה בתחום וחסרת הידע שנדרש, וגם משום שאני בעצמי לוקחת אדוויל או אנטיביוטיקה כשהגוף שלי נזקק להם (לכן מי אני שאבקר זאת?). אבל כן ארשה לעצמי לדון פה בתופעת צריכת הריטלין בקרב סטודנטים. היום כבר גוברת הביקורת החברתית בנושא צריכת הריטלין בקרב ילדים ובני נוער, ועולות לשיח החברתי טענות על שימוש יתר בתרופה. מבין המוכרות, הטענה כי נטילתו הנפוצה כבר הפכה לפתרון הקל עבור הורים ומורים לריסון ומשמוע ילדיהם בבית הספר וגם בבית. הביקורת הזו כרגע משתרשת למרכז השיח הציבורי בארץ ואפילו מצליחה להשפיע בהדרגה על סדר היום של אנשי חינוך רבים. אבל גם היא לוקה, בעיקר בגלל ששוכחת או מתעלמת מדור נוסף- דור הצעירים (20-35), שגדל במקביל לעלייתו של סם המרשם, וגם כן רואה בו כפתרון קל ולגיטימי.

אני (כיום סטודנטית) חושבת שגם לי יש במידה רבה הפרעות קשב וריכוז, על אף שלא אובחנתי אף פעם. למעשה, כבת "הדור הצעיר" אוכל להעיד שרבים מבני דורי חשים כך לגבי עצמם, למרות שגם כן מעולם לא אובחנו. מרגע כניסתי לעולם האקדמיה נחשפתי לכמות הסטודנטים שמשתמשים בריטלין בשביל להצליח לעמוד בדרישות בסיסיות כמו שמירה על קשב למשך יום שלם, או למידה למבחנים וכתיבת עבודות. לא חסרים גם צעירים רבים שמראש פוסלים את כניסתם למסגרת האקדמית בגלל שצופים את חוסר יכולתם להשתלב בה.

הפרעות קשב- אישי או קולקטיבי?

קשה לאמוד על המספר המדויק של סטודנטים שנוטלים את הכדור בימינו, בגלל שהוא לעתים נסחר מיד ליד ומחולק בין חברים, ואין על כך שום רישום ותיעוד. יש צורך בבחינת נושא צריכת הריטלין בקרב סטודנטים, כי זו אכן תופעה מתגברת שלא מספיק מדוברת. אבל שוב עולה השאלה, מה כל כך רע בזה? אם זה עוזר להם בלימודים זה דווקא דבר טוב, לא? לפני שאדון בקצרה ביתרונות ובחסרונות של הפתרון התרופתי יש צורך לפרט קצת על השיח הרפואי שיש היום בנושא הפרעות קשב וריכוז.

ההנחה הקלינית הרווחת היא שמדובר בבעיה ביולוגית-נוירולוגית בקטגוריית ההפרעות הנפשיות, שמתאפיינת לרוב בהיפראקטיביות ואימפולסיביות (בעיקר בקרב ילדים), ובאופן כולל חוסר היכולת להתרכז לזמן ממושך, קושי להתמקד בדבר אחד ללא הסחות דעת, אסוציאטיביות מחשבתית, וכתוצאה נדודי תשומת לב. היכולת של האדם להתרכז, או למעשה לעשות כל פעולה מחשבתית אחרת, תלויה בסוג גלי המוח שעליו הוא משדר ברגע נתון. ישנם חמישה סוגי גלים ששונים זה מזה בכמות הופעתם בשנייה (הרץ), ובמצבי התודעה שנלווים אליהם. תדירות גלים נמוכה מעידה על תפקוד מוחי חלש (כמו למשל בשינה) ותדירות גבוהה מעידה על תפקוד חזק, כלומר רמה גבוהה של ריכוז וחשיבה, ויכולת פתרון בעיות. אנשים שסובלים מהפרעת קשב והיפראקטיביות מפגינים לרוב גלי מוח איטיים יותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה, לכן מקבלים מרשם לתרופות ממריצות כמו ריטלין, במטרה להגביר את פעילות גלי המוח שלהם .הריטלין מבוסס על חומר פסיכואקטיבי שתפקידו להמריץ את גלי המוח ולהרגיע את מערכת העצבים, ושמו מתילפנידאט. חומר זה הוא גם בבסיס תחושת האדרנלין, והסמים דופאמין, קוקאין ו-MDMA.

פאקינג שיט

בעקבות העלייה הדרסטית שחלה במספר המאובחנים בקרב ילדים ומבוגרים בשנים האחרונות, להנחה רפואית זו מתווספת ואף מערערת לאחרונה ביקורת חברתית ומקצועית שטוענת כי מדובר בהפרעה שמקורה הוא דווקא יותר פסיכולוגי-חברתי מאשר ביולוגי-מולד. כלומר, ההפרעות קשב הן למעשה צורת תפקוד מחשבתי שרוכשים לאורך השנים בעקבות השפעות סביבתיות. לדוגמא, יש שטוענים כי קצב הגידול המהיר של המאובחנים בחמש השנים האחרונות (300%!) קשור מאוד לעידן הדיגיטלי החדש בו אנחנו חיים. התרבות שלנו היום מרובה בגירויים חיצוניים שמתחדשים ומתחלפים כמו זוגות גרביים, ובהדרגה מסגלים את המוח של כולנו להיות קצת פחות מרוכז וממוקד בשוטף, ואותנו לקצת יותר תזיזתיים מחשבתית ואימפולסיביים.

המסגרות הלימודיות של ימינו- אקדמיה ובית-ספר, ככל הנראה לא מצליחות לעורר את תשומת הלב והקשב של הדור הצעיר במידה מספקת. יש לכך סיבות רבות וייקח זמן עד שתהיה מודעות שתביא לשינוי השורשי שאותן מסגרות צריכות לעבור בשביל להתאים את עצמן למציאות החברתית החדשה. ייתכן שדור הצעירים של היום נפל לתקופת הפגרה המערכתית (עד שזה באמת יקרה), כמו גם נפל בין הכיסאות כשזה מגיע לשיח הביקורתי. הסיכונים שגלומים בכך הם שבני אותו דור ימשיכו לפתח תלותיות והתמכרות לסם הנפוץ, יחלישו עוד יותר את יכולתם לרכז את מחשבותיהם, ייכנעו לתפישה השלילית שיש לחברה על מצבם הקיומי, ואף יצרכו בעתיד סמי מרשם יותר חזקים (או סמים אחרים) בעקבות כל זאת. ישנם מחקרים חדשים שמעידים כי לאחר שנים ספורות, השפעות הריטלין אינן חזקות כפי שהיו בתחילתן ולעתים כלל לא מורגשות.

ויש גם יתרונות באי נטילת הכדור. רבים אומרים שהאנשים שמאובחנים כבעלי הפרעות קשב הם דווקא בעלי אינטליגנציה שגבוהה מהממוצע- מחשבתית ורגשית וכן, ידועים כאנשים מאוד יצירתיים ואף מחוננים. אבל משום שהתפישה החברתית ביחס לבעלי הפרעות קשב וריכוז היא ברובה שלילית- כיוון שמקשה על התפקוד היום-יומי הבסיסי, הסובלים מהן מפתחים בהתאם דימוי עצמי נמוך וכלל לא נותנים ביטוי להיבטים החיוביים שבמצבם. מעבר לכך, עובדה ידועה היא שמבין תופעות הלוואי הבולטות בריטלין הן דיכוי היצירתיות, ופיתוח אפתיות ואדישות סביבתית. כלומר נטילת הכדור לא רק משנה נדבך אישיותי אצל האדם המפוזר מחשבתית, היא גם מוסיפה עליו תכונות שעלולות לבטל את אלו שחזקות אצלו. בשלב זה רק אציין כי גם וויל סמית, ג'ים קארי ואלברט איינשטיין נחשבו לבעלי ADHD, אך אף אחד לא הכריח אותם להשתנות באמצעות תרופה, ותראו מה יצא מהם.

חשוב לי לומר כי אין כאן ביקורת על האנשים שצורכים ריטלין, אין ספק שללא נטילת הכדור רבים היום לא היו מסוגלים להגיע אל הישגיהם המקצועיים, מה שהיה יוצר ביניהם לבין שאר החברה פער לא שוויוני ולא הוגן. בנוסף, אני לא טוענת שאף אחד לא צריך להשתמש בתרופה הזו, היא אכן מועילה לרבים שזקוקים לה. הביקורת שלי מופנית כלפי התפישה החברתית הקיימת היום כלפי נושא הפרעות הקשב והריכוז באופן כללי, שמשמרת את הלגיטימציה לנטילה הנפוצה והשגרתית של התרופה ללא התחשבות בהשפעותיה השליליות. משרד הבריאות עדיין מציג את נושא הפרעות הקשב כבעיה שהיא חריגה ומסוכנת, על אף העלייה המשמעותית באבחונים הפסיכיאטריים לאנשים שסובלים ממנה, מכלל הגילאים. יש העלמת עין מן העובדה שאכן כבר מדובר בתופעה חברתית שהיא רחבה. הפנמת עניין זה יחד עם הגברת השיח בדבר ההצעות החלופיות שיש לפתרון התופעה, אולי יביאו לגישה מחודשת כלפי הנושא, כמו גם לניסיון מחודש לפתור אותו בדרך אחרת- פחות פרטנית ויותר קולקטיבית-חברתית.

חצי הכוס המלאה

בואו לא נשכח שכולנו (גם המאובחנים שבינינו) דווקא כן מצליחים להתרכז כשזה מגיע למשהו שנוגע לעניינינו. לדוגמא צפייה מרותקת בפרק של סדרה טובה, הקשבה לשיחה ארוכה עם חבר, קריאת ספר חדש ומרגש, ואפילו הקשבה סקרנית להרצאה שמעניינת אותנו. אפשר להתנחם בכך שזה כן קורה ושעוד לא נדפקנו לגמרי.

למי שמחליט לא ליטול את הכדור כפתרון, ישנן שיטות שונות לפיתוח יכולות הקשב והריכוז, שעובדות ביעילות והצלחה רבה גם על אלו שסובלים מהפרעות קשב חריפות. יש קורסים שעוזרים בזיהוי החולשות והחזקות של התלמיד בתהליך למידתו, ומתרגלים אתו לעבוד באופן שהכי מותאם ונכון עבורו. אמנם אלו לרוב עולים סכום שלא כולם יכולים להרשות לעצמם, או מתקיימים כפרויקטים ייחודיים שאליהם מתקבלים מספר מצומצם מאוד של סטודנטים. עוד שיטה ידועה לשמירה על ריכוז ממושך ויעיל היא לעשות פעילות פיזית כלשהי לפני זמן הלמידה, ובהפסקות קצרות במהלכו. באופן כללי פעילות גופנית ותזונה נכונה משפיעות לטובה על התפקוד המוחי שלנו. אם אתם באמת מעוניינים לפתח את עצמכם מהבחינה הזו, שתדעו שיש אינסוף מידע בחיפוש מהיר באינטרנט. נפלאות גוגל.

המלצה אישית שלי: תרשמו ביו-טיוב/ספוטיפיי/סאונדקלאוד Lofi Hip Hop- Study Radio. מדובר בסגנון מוזיקלי מתפתח, בעל אלמנטים אסתטיים שבמידה רבה מתאימים לטעמי הצריכה המוזיקלית והתרבותית של הדור הצעיר היום, כמו גם יושבים בהתאמה למצב תודעתי בגלי אלפא שנחשבים אופטימליים ללמידה. הסגנון מבוסס על ביטים מובלטים כמו בהיפ-הופ ובמקצב נמוך יחסית (דאון טמפו), עליהם מולבשים סימפולים של קטעי נגינה שנעימים לשמיעה, בעיקר של גיטרה פסנתר או חצוצרה, וגם קטעי דיבור שונים. בגדול זה סגנון שעושה הכלאה בין היפ-הופ, ג'אז ומוזיקת צ'יל. משמעות השם "לו-פיי" היא איכות ירודה בסאונד (כקונטרה ל- High Fidelity), משום שיוצרי הסגנון מתנגדים עקרונית לאיכות הסאונד הגבוהה של רוב השירים היום, שמהונדסת בזכות הטכנולוגיות הדיגיטליות ולכן במידה מסוימת גם מזויפת. שירי הלו-פיי נשמעים מעט צרודים, כאילו מנוגנים מתקליט ישן על פטיפון, ויש מאפיינים מכוונים נוספים שמטרתם ליצור למאזין חוויה מוזיקלית שתרגיש יותר אותנטית. עוד אין מספיק מחקרים על הסגנון שמוכיחים כי יש ביכולתו לעזור בריכוז ופיתוח החשיבה, אבל עובדה מעניינת היא שהוא הפך בזמן קצר לכזה שנצרך הרבה בקרב הדור הצעיר, ובעיקר בשביל להירגע, להתרכז וללמוד.

ולסיכום, מי אמר שלהיות בנאדם מרובה מחשבות שגם רגיש לסביבתו זה דבר בהכרח רע? אסוציאטיביות מחשבתית יכולה להיות אחת התכונות החזקות של האדם, אם ידע להשתמש בה בצורה הנכונה. זו דרך חשיבה שמקושרת באופן הדוק עם תכונת היצירתיות, שפיתוחה מועילה לאדם בדרכים שונות ורבות לאורך כל חייו. עצם היכולת שלנו לעבור באורגניות בין מחשבות וליצור בעצמנו את הקשר ביניהן על פי הרציונל המוחי, הרגשי והאישי שלנו, הוא היתרון שלנו כבני אנוש. סגולתנו ביחס לכל שאר בעלי החיים, וודאי ביחס למחשבים הכל כך חכמים של ימינו היא היצרנות שטבועה בדי אן איי שלנו. אז למה שבכוח נהנדס את המוח שלנו לפעול אחרת? אולי אנחנו לא אמורים להיות כל כך ממוקדים ובעלי חדורות מחשבתית, אלא דווקא צריכים לאפשר למוח שלנו לנדוד באופן שטבעי לו, גם אם הוא לא תואם לדרישות ולנורמות הנוכחיות שבחברה. נורמות משתנות אם אנשים משנים אותן. ייתכן שכשלא נתנגד לזרימה הטבעית של המוח, הוא דווקא יוביל אותנו למקום שהכי נכון עבורנו. זו השערה.

אם בא לכם- זה פלייליסט קצר שאני הרכבתי ביו-טיוב, עם קטעי לו-פיי מובחרים 🙂 http://bit.ly/2sRxTI2

 

 

Use Facebook to Comment on this Post